קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני סגן שר התחבורה, רק אתמול עמדתי כאן בהצעת חוק לקריאה הראשונה, והיום אני עומד כאן עם עוד הצעת חוק, לקריאה טרומית. שני החוקים הם חוקים חברתיים ראשונים במעלה, חוק ביטול עבירת השוטטות – היה אתמול – וחוק הפחתת הקנס בנסיעה בתחבורה הציבורית.
במדינת ישראל יש כמה נוסעים שלא משלמים על כל נסיעה ונסיעה – – –
במדינת ישראל – חברת הכנסת טלי, תקשיבי, זה חשוב מאוד.
תקשיבי. במדינת ישראל יש כמה נוסעים שלא משלמים על כל נסיעה ונסיעה בערך צבור. קבוצה אחת הם בעלי הסדר נסיעה – חופשי-חודשי, חופשי-יומי או נסיעות מעבר וכו'; קבוצה שנייה היא קבוצה שהחליטו הממשלה ומשרד התחבורה כי מגיעה להם נסיעה בחינם – חיילים, בני הגיל השלישי, שירות לאומי ועוד. גם על קבוצות אלה מוטלת החובה לתקף את כרטיס הרב-קו בעת הנסיעה, אך מטבע הדברים, מובן שאין להם סיבה לא לתקף – הרי הם לא משלמים על הנסיעה הספציפית הזאת.
התופעה הלא-מובנת שקיימת היא שהקנס על אדם שלא תיקף ובעצם מתחמק מתשלום זהה לקנס על אדם שלא שילם ולא היה אמור לשלם על הנסיעה בכלל. זהו עוול ממדרגה ראשונה. הרי אין פה כוונת זדון אלא שכחה. האם אדם מבוגר שעולה לרכבת בצפיפות קשה, מחפש מקום לשבת ולא מספיק או שוכח לתקף את הכרטיס, צריך לשלם קנס של 180 שקלים? האם אזרח שבמהירות ובלחץ של מעבר בין אוטובוסים שכח לתקף את נסיעת המעבר צריך לשלם 180 שקלים? אף אחד מהם לא ניסה ולא התכוון לגזול את חברת התחבורה. צריך לאזן את הצורך של תיקוף של כל נוסע עם קנס בסכום הגיוני.
אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לפני כשנה, מתוך כתבה ב-ynet. צבי גולדברג, בן 90 מחיפה, המחזיק בתעודת עיוור, עלה לאוטובוס בעיר וקיבל דוח בסך 100 שקלים. למה? כי הוא לא תיקף את כרטיס הרב-קו שלו מאחר שהוא זכאי לפטור מתשלום נסיעה. הוא סיפר שפקחית אגד שנתנה לו את הדוח השפילה אותו, וכשהיא הבינה שהוא גר בבית אבות השיבה לו: איפה שגרים הסוטים?
ביום ראשון עליתי על קו 37 – סיפר גולדברג ל-ynet. אני יודע שאדם מגיל 75 לא צריך לשלם עבור נסיעה. פקחית עלתה לאוטובוס והחלה לבדוק את הנוסעים. היא ביקשה ממני כרטיס, אז אמרתי לה שאני בן 90 ולא צריך אחד כזה, אבל היא טענה שכן. הבאתי לה את כרטיס הרב-קו הישן שיש לי, אך היא אמרה לי: לא העברת אותו. חייבים להעביר את הכרטיס בשביל הביטוח. מי שלא מעביר את הכרטיס הוא בלי ביטוח באוטובוס. הפקחית רשמה דוח לגולדברג. הכול היה לעיני כל הנוסעים האחרים. תוך כדי שהיא רשמה את הדוח היא שאלה אותי איפה אני גר. אמרתי לה שאני מתגורר בבית אבות. היא שאלה: מה זה? כשעניתי לה: בית אבות – אז היא אמרה: אה, איפה שגרים הסוטים? זה היה זה מעליב. עד כאן הכתבה.
את החוק הזה הגיש ראשון סגן שרת התחבורה הרב אורי מקלב, שנמצא פה איתנו, עוד בשנת 2018. בשל הקושי בהשלמת תהליכי החקיקה, אני גאה לקחת את החוק ההוא ולהמשיך אותו בכנסת הנוכחית, אדוני סגן השר. ראוי לציין כי לפני כמה חודשים, וייתכן כי בעקבות קידום החוק בוועדת שרים לחקיקה, בתאריך 29 ביולי 2024 פורסם צו של מנכ"ל משרד התחבורה לעניין הפחתת הקנס ל-50 ש"ח במקרים שדיברתי עליהם. בחוק המוצע כאן הקנס מופחת ל-20 ש"ח בלבד, אך אני פתוח לדיונים עם הנציגים המקצועיים בדיונים בוועדה, בעזרת השם, כשזה יגיע לשם.
נשאלת השאלה: מדוע להעביר חוק במקרה שבו כבר הועברה הוראת שעה של השרה? הסיבה היא שצו או החלטת מנכ"ל משרד או שר הם בני-שינוי. ההחלטה היא לרוב לשנה קדימה, לא קבועה, ויכולה להשתנות במעבר בין ממשלות או בין שר לשר. הנושא המוזכר שעליו הצעת החוק משפיעה הוא נושא מהותי ועקרוני בעיניי, ואינני רוצה שהוא ישתנה בין שר לשר. אני רוצה שנעשה אמירה ברורה בחקיקה ראשית שתיצור מצב קבוע לתמיד, כל עוד כמובן לא ישונה על ידי חקיקה נוספת בכנסת עצמה.
אני גאה בהצעת החוק החברתיות שאני מניח כאן על שולחן הכנסת אחת אחרי השנייה, כמו אתמול והיום, וקורא – – –
בהחלט אנחנו צריכים לשמור על דמוקרטיה, אנחנו צריכים לשמור על הליכים תקינים. אנחנו מבינים שיש פה אתגר לא פשוט במדינת ישראל. אנחנו במלחמה, אבל לדברים האלה אנחנו נניח. אני כרגע עסוק בהצעות חוק חברתיות שייגעו באזרח הפשוט, שיגיעו אליו. אתמול זו הייתה הצעת חוק שקשורה לשוטטות של צעירים שמסתובבים בכל מיני מקומות ונעצרים על לא עוול בכפם; היום אני מדבר על הפחתת קנס לאנשים שלא מתכוונים ולא צריכים לשלם בכלל. הדברים האלה חשובים מאוד מאוד. בסוף אנחנו, בשני הצירים האלה – גם במדיני, כמו שאת אומרת, אבל גם בחברתי – אנחנו צריכים להשקיע.
אני מקווה שהצעת החוק הזאת תעבור כאן וכולכם כאן תתמכו בהצעת החוק. היא חשובה, היא משמעותית, היא תיתן תיקון עוול לאותם אנשים שעצם הקבלה – עצם זה שהם מקבלים הפחתה או פטור מתשלום רק מעיד על כך שהם אוכלוסייה מוחלשת או אוכלוסייה שזקוקה לזה, ולכן לא נכון ולא ראוי לקנוס אותם במקרה של שכחה ב-180 שקלים. נכון וראוי שזה יהיה איזשהו קנס שהוא סמלי, שהוא כן יזרז, תהיה מוטיבציה, יהיה איזשהו זרז כדי שאנשים יתקפו, כי אני מבין, הצורך בתיקוף הוא פעמיים: פעם אחת היא שחברות התחבורה הציבורית יכירו וידעו כמה אנשים משתמשים בתחבורות השונות; הפעם השנייה היא כדי לדעת מי נמצא שם, וככה אתה יודע כמובן לבטח אותם.
אבל מכאן ועד לקנוס אותם ב-180 שקלים – זה דבר שהוא לא נכון.
סגן השרה נמצא כאן, סגן השר מקלב.
השרה אורית סטרוק, חברת סיעתי, נמצאת כאן, והיא מקשיבה בקשב רב וגם מסכימה עם מה שאני אומר כאן, ואני חושב שכולכם מסכימים – –
– – עם הרעיון שחוקים שפוגעים באוכלוסיות מסוימות, אנחנו צריכים להוריד מספר החוקים. חוקים שפוגעים באנשים שהם חלשים בחברה ולא יכולים לזעוק את זעקתם – ראוי שאנחנו נפעל לכך. כך אני עושה בכנסת הזאת. רק ביומיים האחרונים אלה שני חוקים כאלה.
אני מבקש מכל חברי הבית כאן לתמוך בחוק הזה. אנחנו נקיים עליו כמובן דיון עומק בוועדות השונות כדי שבסוף נגיש כאן חוק שהוא טוב, שמצד אחד הוא מבטא את עצם עניין הרצינות לתקף כרטיס נסיעה בכניסה לתחבורה ציבורית, ומצד שני הוא לא קונס אדם כזה כמו אדם שניסה להעלים איזשהו תשלום ונכנס ולא תיקף את הכרטיס שלו. תודה רבה.
997 מילים של משה סולומון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.