קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי מסר לאנשים שחיים עדיין ב-6 באוקטובר.
אתם יכולים להמשיך ולהביא הקלטות שלי מלפני שתי מערכות בחירות על התחייבות שעמדתי בה במלואה. עמדתי בה מול הצעה – אף אחד לא עמד בזה בתולדות הפוליטיקה הישראלית – כתובה וחתומה לכהן כראש ממשלה ראשון ברוטציה ודחיתי אותה. שילמתי על כך מחירים כבדים, ואתם נהניתם מזה שעמדתי בה.
אתם, ממשלה לא הייתם רואים עוד אלף שנה, וגם לא תראו.
מ-7 באוקטובר הקו שלי עקבי: לשים בצד את מלחמות היהודים ולהתמקד במלחמה באויבים.
לכן, הצטרפתי לממשלה בשבוע הראשון של המלחמה, כשאדם מאוד קרוב לראש האופוזיציה נשלח אליי להסביר לי שבלי לזרוק סיעות אחרות אסור להסכים ואסור להיכנס. מי שעושה פוליטיקה במלחמה, כן?
הרי אם הפרתי איזושהי התחייבות – –
– – כשהצטרפתי לממשלה בשעה הכי קשה, יחד עם גנץ, זה היה כבר ב-12 באוקטובר, לא היום. אז אתם מביאים ציטוטים משנה לפני כן?
למה התפטרתי בחודש מרץ? שני טעמים: מדיניות, אני קראתי לזה "דשדוש"; השפעה – שלא יכולתי להצטרף כי היו גורמים שמנעו ממני להצטרף לקבינט המלחמה. ואמרתי אחרי זה פעם אחר פעם: אני אשקול בחיוב להצטרף אם ארגיש שאוכל להשפיע בכיוונים הנכונים לדעתי במלחמה. אני מצטרף היום, אחרי סדרה של שיחות ארוכות עם ראש הממשלה, כשאני מרגיש שיש לי אפשרות להשפיע, וכשהמדיניות – כל עם ישראל רואה, וכל המזרח התיכון וכל העולם רואה – זזה מקצה לקצה, מדשדוש לאקטיביזם.
אמרתי בפומבי גם אחרי 7 באוקטובר, גם בראיונות לתקשורת: נגמר עידן הפסילות, אין יותר פסילות בין יהודים וציונים, זה מאחורינו. ונשאלתי, והשבתי: האם זה כולל את נתניהו? והשבתי: זה כולל את נתניהו.
אדוני יודיע לי מתי אני יכול להמשיך.
אני רוצה לומר למי שעד לעוד כמה דקות חבריי לאופוזיציה, אני הרבה שנים בבית הזה וכבר אין לי הרבה הפתעות, אבל הופתעתי שאיש מכם, לא מראשי המפלגות ולא מחברי הכנסת, אפילו לא אחד, בכל השבועות האחרונים, לא בא לשוחח איתי, לשמוע את דעתי, אולי לנסות לשכנע, אולי להשתכנע. מייד עברתם להשמצות, לעלילות ולשקרים. אני באתי להעביר את חוק ההשתמטות? שקר מהרגע הראשון. הדבר המדהים הוא שהמשכתם עם השקר הזה גם כשהורדתי את עניין שר הביטחון וגם כשאני מצטרף ללא שום הסכם קואליציוני ומחויבות, לא בנושא הזה ולא בנושא אחר. שקר וכזב. חבורת שקרנים.
המשכתם עם עלילות הדם בנושא ועדת החקירה הממלכתית בנושא החטופים. מה לא? שמעתי את הרשימה הארוכה – מאחד מחברי הכנסת – של חטאים שהוא כבר מטיל עליי, ועוד לא הצטרפתי לממשלה.
ראש האופוזיציה, אני לא אחווה כאן היום את דעתי על תפקודך כראש האופוזיציה. זה יגיע. בואו נדבר על עמדות, כי זה לב העניין. אתה קראת עוד בינואר להפסיק את המלחמה. אתה הצעת לא להיכנס לרפיח כמה פעמים, או לא להיכנס לפני הסכם עם מצרים, דבר שכל ילד יודע שהוא בלתי אפשרי. אתה אמרת לפני כמעט חודשיים – אני מצטט – שצריך לסגור את המלחמה הזאת. תאר לך, ראש האופוזיציה, שהיו מקשיבים לעצה הזאת שלך. כל הפעולות המצוינות של צה"ל, כל השמדת היכולות של החיזבאללה על פי החלטות הממשלה, לא היו מתבצעות – – –
רק לפני ארבעה ימים, ארבעה ימים, מייד כשפרסמו הנשיאים ביידן ומקרון את הצעתם להפסקת אש, מיהרת לעמוד דום ולהודיע – אני מצטט: "מדינת ישראל צריכה להודיע הבוקר שהיא מקבלת את הצעת ביידן-מקרון להפסקת אש". נו.
הרי אם היו מקבלים חלילה את עמדתך, חסן נסראללה עכשיו היה עדיין חי ואיתו כל מפקדת החיזבאללה.
וכאשר – – – גם לזה אני אגיע, תמתין בסבלנות. תמתין בסבלנות. אני אתייחס רק לכמה מכם; לא לכולם, אבל לחלק.
לגבי כל מה שאמרת שנוגע למלחמה, אני חושב ההפך.
אם הם לא היו מפריעים, הייתי מסיים מזמן.
כל מה שאמרת לגבי המלחמה, אני חושב בדיוק ההפך, אז מה הפלא שאני מעדיף להירתם לשאת בעול הכבד ליד שולחן הממשלה בשעה גורלית למדינה במקום לשבת לצידך אופוזיציה?
בתקופה הכי חשובה והכי קריטית למדינת ישראל, בכל החזיתות ובכל הנושאים שציינתם פה בדיון, כולל החטופים, כולל הגיוס, מה אתם נותנים למדינה? מה אתם מוסיפים לחוסן הלאומי? על מה אתם משפיעים? על מה אתם משפיעים?
על מה אתם משפיעים? כלום ושום דבר. כלום ושום דבר.
(חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.)
ריגשו אותי מאוד כל אלה שעדיין חיים את השנים של היריבות ביני לבין נתניהו. יש לי הודעה בשבילכם: סיימתם להיבנות מזה. חפשו משהו אחר.
חברת הכנסת לזימי, אני שמעתי את דברייך. דיברת על הסקרים. אתם הייתם הרבה מאוד זמן בשנתיים האחרונות מתחת לאחוז החסימה, הרבה יותר זמן ממני.
את עוד צעירה. את עוד צעירה. בפוליטיקה דברים משתנים. סבלנות. סבלנות.
אל תקפוץ על שולחנות, רק, אל תקפוץ על שולחנות.
חברת הכנסת רייטן בחרה לדבר על החלפת שם מפלגתי. אנחנו, אגב, דווקא שומרים על השם, "תקווה חדשה – הימין הממלכתי", אבל אתם שיניתם שם של שנות דור. אתם הייתם העבודה עשרות שנים, מחקתם את זה והפכתם ל"הדמוקרטים".
בן לילה לקחתם יושב-ראש שנכשל בהתמודדות במרצ והכתרתם אותו ושיניתם את שם המפלגה.
שאלת גם, חברת הכנסת רייטן, מה יזכרו ממני. אני בשלב הזה לא מסכם הרבה מאוד פרקים בתולדות הבית הזה וממשלות ישראל, אבל אני משער שאותך יזכרו בעיקר מערוץ הילדים.
חבר הכנסת שוסטר, אני לא רואה אותו פה – הינה, אני רואה אותו – על מי עסק בפוליטיקה בזמן מלחמה עוד אדבר בעתיד, אבל שמעתי פה את דבריך. אני שואל, האם התקופה הקשה שעליה דיברת הסתיימה? היא מאחורינו? כאשר אתם נשארתם בממשלה חודשיים אחריי, זה היה מוצדק? זה היה כשר? זה היה כשר?
(חבר הכנסת רון כץ יוצא מאולם המליאה.)
כשאני חושב שנכון לחזק את הממשלה, זה לא? למה אתם מתנשאים? למה אתם מאמינים שאתם תו תקן למשהו או למישהו?
אדוני היושב-ראש, אני הייתי חבר הממשלה והקבינט בחצי השנה הראשונה של המלחמה הקשה הזאת. אני חייב לומר, זה עול קשה וכבד של אחריות, וזה הדבר היחיד שאני אקבל פה היום. וגם אין לי אשליות – יהיו לי ולחבריי בהמשך הדרך גם קשיים ודילמות. אני מקווה ומתפלל שאצליח לתרום מניסיוני ומיכולותיי למדינה במערכה הכבדה. אני תמיד אדע שניסיתי לתת כתף ושהצלחתי להתגבר על הרעל והרוע של הספסלים האלה. הימים הקשים עוד לפנינו. יהיה קשה לפני שיהיה טוב, אבל אני מאמין שאנחנו מביאים, ערב ראש השנה, בשורה טובה לעם ישראל. אני קורא גם לסיעות האופוזיציה הציוניות האחרות: שקלו מחדש את עמדתכם. תשקלו להצטרף לנשיאה בעול. זה יחזק את מדינת ישראל. אתם יודעים היטב מה עומד על הפרק. תחשבו, תחשבו. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
1,013 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.