קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני לא אתייחס למהות הדיון, המביך, בעיניי. אני חושבת שדבריה של חברת הכנסת טלי גוטליב מדברים בעד עצמם.
360 ימים בשבי החמאס, 101 חטופים וחטופות מצויים במנהרות האפלות, הלחות, כשהם מורעבים וכשהם סובלים מפגיעות מיניות ומפגיעות גופניות. חרף ההצלחות הביטחוניות שמתרחשות בימים אלו, יש לזכור שלא יהיה ניצחון מוחלט בלי השבת החטופים והחטופות שלנו, מי שבחיים – לשיקום, ומי שאינו בחיים – שיגיע לקבורה מכובדת על אדמת מדינתנו.
אני רוצה לשתף אתכם, כדי שנזכור בכל רגע נתון את חטופינו. ביום שבת השתתפתי בעצרת בקשתות בשער הנגב. פגשתי את דבורה עידן. דבורה עידן היא אימו של צחי עידן, צחי עידן, חטוף מניר עוז, בן 49. אני לא חושבת שמישהו מאיתנו פספס את הסרטון שהמחבלים המתועבים הסריטו בלייב כשהם בעצם יורים בבת שלו, מעיין בת ה-18, כשלצידו אשתו גלי ושני הילדים הנוספים, יעל בת ה-11 ושחר בן התשע. אני באופן אישי, כשראיתי את הסרטון הזה, זה ליווה אותי, אבל מעולם – לא התייחסתי לקשר. וכששמעתי את דבורה ביום שבת, במוצאי שבת – בכלל בעצרת לא נשארה עין יבשה.
ברשותכם, אני רוצה לקרוא כמה משפטים ממה שהיא אמרה, מפאת קוצר הזמן. יש המון דברים טובים ויפים ונכונים שהיא אומרת, אבל אני בוחרת כמה קטעים, כדי שאנחנו – בכל רגע, מהרגע שאנחנו פוקחים את עינינו והולכים לישון אסור לנו לשכוח את מה שקרה כאן. אנחנו מחויבים, מחויבים להחזיר את צחי למשפחתו ואת כל החטופים.
כך דבורה כותבת – כמובן שהיא מודה לכל מי שמגיע ויוצא, ובהזדמנות זו, גם אני רוצה להודות לכל מי שבוחר לצאת ולחזק, ולהגיע ולתמוך במשפחות: המילים יוצאות מהלב, והלב מסרב להאמין. אני עומדת כאן הערב כשליבי קרוע. בעוד שבוע, ב-6 באוקטובר, אנחנו נעלה לקברה של מעייני שלנו. נציין גם את יום הולדתה ה-19, וגם שנה, את השנה שנלקחה מאיתנו. שנה, ואנחנו עדיין באותו יום ארור. עדיין לא הצלחנו להתאבל על הנכדה היקרה שלי, שנרצחה כשהיא קופצת לסייע לצחי להחזיק את דלת הממ"ד מפני המחבלים המרצחים שמנסים להיכנס לממ"ד.
זה פשוט ארוך, אז אני אקריא את מה שחשוב לי שתשמעו: אני חוששת שהעם כבר לא שומע את הזעקות של החטופים. אנחנו נכנסים לזמנים רגישים ברמה האישית, ברמה הקהילתית וברמה הלאומית. אני, דבורה עידן, אין לי תשובות ופתרונות, רק זעקה ותחינה. לכל מקום שתלכו ועם כל אדם שאיתו תשוחחו, יש לי בקשה אחת – אני מבקשת שתעבירו את המסר הבא: עוצמתה הצבאית של ישראל היא אדירה. מה שעומד היום על הכף הוא החוסן החברתי. ישראל תעמוד בכל עסקה לשחרור החטופים, אבל החלטה לנטוש את חטופיה תהיה מכה אנושה בחוסן וביכולת התקומה שלה – יש לי עוד דקה?
משפט. ולכן כל אחד ואחת מהעם כולו מוזמן להתבונן לעצמו בכנות. על צחי אנחנו נלחמים ועל כולם. יש בתוכנו את הכוח לקום, לתקן, לפעול ולזכור. "לא תעמוד על דם רעך" – חובה עלינו להמשיך ולפעול עד שנראה את כולם.
תודה רבה, ובשורות טובות. מי ייתן שהשנה הזו תביא לנו רק טובה ובשורה ושהשנה האיומה הזו תחלוף מעל פנינו. תודה רבה.
481 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.