הודעת הממשלה על צירופו של חבר הכנסת גדעון סער כשר נוסף בממשלה לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אולי יהיה לי טיפה יותר. השנה האחרונה הייתה בין הקשות שידעה מדינת ישראל. אנחנו חיים במציאות שבה האתגרים מתגברים מיום ליום, ויחד עם הקושי והכאב, זכינו לראות סדר חדש במזרח התיכון. במהלך השנה הזו ניחמתי עשרות משפחות שכולות, נפגשתי עם מילואימניקים, חיילים, משפחות חטופים, מפונים, עם כל מי שרק רצה לשוחח. לא משנה באיזו שיחה ועם מי, העם שלנו דרש משהו אחד ברור: אחדות. מהמשפחות השכולות שאיבדו את היקר להן מכול עד החיילים והמילואימניקים שמוסרים את נפשם – ביקשו הנהגה שלא עוסקת במחלוקות אלא מנהיגות אמיצה שיודעת לעמוד יחד.

ולכן, כשהגיע הרגע שבו גדעון סער החליט להצטרף לממשלה כדי לחזק אותה, כדי להוסיף את קולו ולחזק את האחדות, היה ברור שזהו המהלך הנכון. הוא ראה את התמונה המלאה, מה טוב למדינה שלנו בשעה הקריטית הזו. הוא לא פחד להפשיל שרוולים ולהיכנס, כי הוא הבין שזה מה שהמציאות דורשת – לא עמידה בצד וצפייה מהמרפסת, אלא עשייה אמיתית.

ומה קרה מייד אחרי? כמובן, המקהלה קפצה, אלו שהשיח שלהם מוגבל לשאלה האחת והיחידה: זה טוב לביבי או לא טוב לביבי? הרי זה כל מה שמעניין אותם. לא אחדות, לא טובת המדינה, לא הביטחון של אזרחי מדינת ישראל – טוב לביבי או רע לביבי. הם עסוקים רק בשאלה אחת – איך זה בעצם משפיע על המאזן הפוליטי; האם ביבי מרוויח או האם ביבי מפסיד. זה מה שמעניין אותם.

אבל מה הציבור מבקש? הציבור לא רוצה פוליטיקה עלובה וצינית. המשפחות השכולות לא דורשות חשבונות של אינטרסים, הן דורשות הנהגה מאוחדת עם חזון, הנהגה שמתאחדת למען מטרה משותפת. המילואימניקים שלנו, שעוזבים את הבית ואת המשפחה כדי לשמור עלינו, מבקשים לראות אותנו כאן מאוחדים, עובדים ביחד ולא נלחמים אחד בשני. וכולכם יודעים את זה. אתם שמעתם בדיוק את אותו דבר. אתם, עכשיו, אלו שצורחים, שמעתם בדיוק. בסוכות האבלים נפגשנו ביחד ושמעתם בדיוק מה ששמענו – את הרצון לאחדות, שלא נריב, שנהיה ביחד. אבל זה לא מעניין אתכם, כי בסוף מה שגובר אצלכם זה השאלה האחת שכבר אמרתי: האם זה טוב לביבי או רע לביבי.

גדעון סער בחר לעשות את הצעד הקשה, למרות שתקפו ותוקפים אותו עכשיו ואת משפחתו. הוא בחר להצטרף לממשלה כדי לחזק את האחדות ולאפשר לה להצליח. זה בדיוק מה שישראל צריכה ברגע הזה – לא עוד פילוגים, לא עוד משחקי אגו, אלא מנהיגות שמבינה שלטובת המדינה חייבים לפעול יחד. אלה שמבקרים את המהלך הזה, שמנסים להסית ולהצית, מפחדים. האחדות הזאת מפחידה אותם. הם יודעים שכשהעם רואה הנהגה מאוחדת, כשיש תחושת שותפות אמיתית, הכוח שלהם, הכוח של הפילוג, נחלש, ואז אין להם יותר מה להציע. אז כן, זה הזמן להגיד בקול ברור: מי שתוקף את האחדות, מי שמנסה לצייר את הצעד הזה כהזדמנות פוליטית בלבד, שיתבייש.

אנחנו כאן כדי לפעול למען העם, למען המדינה, ולא למען אגו אישי. המנהיגות של סער, שנכנס ונרתם מתוך אחריות, מראה לנו את הכיוון הנכון, הכיוון שבו טובת העם והמדינה עומדת מעל כל דבר אחר. והמסיתים? אומנם הם מיעוט, אבל מיעוט קולני. הם ימשיכו להסית ולפלג; אנחנו נדאג לנצח את המלחמה המכרעת הזו יחד.

ואני קורא לעוד מפלגות – לא אלו שיושבים שבעה על מותו של נסראללה, המפלגות הציוניות – לבוא ולהצטרף אלינו.

אין שום הסכמים מלבד כניסתו של גדעון סער כשר. אפילו אין מחויבות קואליציונית מצידם.