קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, חבר הכנסת גדעון סער, אתה תכף הולך להצטרף ולחזק את הממשלה שאתה בז לה, מזהיר מפניה ומפני העומד בראשה ומההרכב המטורף שלה; ממשלה שהפכה את ישראל לאזור אסון מוכה שכול וכאב, אפשר לומר לאסון רב-נפגעים. אז הרשתות והתקשורת מלאות בעשרות רבות של ציטוטים בוטים במיוחד שלך נגד נתניהו וסמוטריץ' ואמסלם ובן גביר. אפילו כאן עמדת – ישבת, נדמה לי, מול השר לוין, וצעקת לו: "לך תתאשפז".
אבל כנראה שיצר ההישרדות הוא אכן הכוח החזק בטבע, והתקווה שלך, התקווה החדשה – התפוגגה, חלפה עם הרוח. הבנת שלא תוכל להביא את הבשורה, אז שינית את השם לשם שאולי מבטא יותר את רוח התקופה – הימין הממלכתי. לכן אני שואלת אותך, חבר הכנסת סער: מה ממלכתי במה שאתה עושה? מה ממלכתי בתמיכה בשר משפטים שעומד להחרים – לא פחות – את טקס הפרישה של ממלא מקום נשיאת העליון, השופט עוזי פוגלמן, שייערך מחר? לזה אתה קורא ממלכתי? לזה אתה קורא ימין? לזה אתה נותן יד ותמיכה? הממלכתיות והימין שלך הם ביטוי למה שמחוללת ממשלת ההרס הזו. ואני שואלת אותך: מה יזכרו ממך? מה תהיה המורשת? איזה חותם תשאיר? לא פטריוטי, לא ממלכתי, לא תקווה. תודה רבה.
188 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.