ציון יום למען החיילים הבודדים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קובי פלמר שירת בסיירת גבעתי. בקיץ הקודם, באוגוסט 2023, הוא השתחרר וחזר לניו יורק, והתחיל את הלימודים בישיבה יוניברסיטי. אבל כאשר חודש וקצת אחרי השחרור הוא שומע על הטבח ב-7 באוקטובר, הוא לא חושב פעמיים ומייד עולה על המטוס לישראל. במטוס היו מאות אנשי מילואים כמותו שעזבו הכול ובאו להתגייס במלחמה. קובי לא חשב בכלל על ההשלכות האישיות, על עתידו, על הלימודים, ומה יהיה. הדבר היחיד שעמד לנגד עיניו היה הגנת המדינה. הוא מגיע לארץ ומייד נכנס ללחימה. כשהגיע הבחין שחסר מפקד נמ"ר. מייד הוא לוקח על עצמו את המשימה. מהר מאוד כולם שם הפכו למשפחה. ב-26 באוקטובר, אחרי שהוא והצוות שלו משלימים את ההכנות, ורגע לפני הכניסה לעזה הוא נפרד בדמעות ממשפחתו. קובי נלחם בבית חאנון, בצפון הרצועה, יחד עם חבריו. באחת השבתות, כשהם יצאו מהלחימה ונסעו דרך החוף לשטחי הכינוס, הוא מספר שהרגיש שזה היה היום הכי טוב שלו. לאחר מכן חזרו להילחם בג'באליה. שם נפלו שניים מחבריו הטובים.

לקראת סוף דצמבר, כששחררו את המחלקה, הייתה לו התלבטות אם להישאר בארץ או לחזור הביתה ולהמשיך את הלימודים, שבעצם התקדמו כבר בלעדיו. בדרך החוצה מעזה רץ אליו חייל וקורא לו לחזור. בלי לדעת מה קרה, הוא מייד חוזר למפקד שלו, והוא אומר לו: תעשה לי טובה, תעביר מכתב לחברה שלי, שלא דיברתי איתה כבר כמה חודשים. הוא שוב בא לצאת, ושוב נעצר על ידי שני חברים אחרים שביקשו להצטלם איתו. והוא כך אומר להם בקלילות: אני לא אשכח אתכם לעולם. הוא חוזר הביתה. יומיים אחר כך הוא מדליק את הטלפון, ולצערנו רואה את הדיווח על חיילים רבים שנפלו בעזה. כשהוא עובר על הרשימה של השמות, הוא רואה שמות, את אותם שמות של אותם שני חברים שנפרדו ממנו כשהוא בא לצאת. לאחר שבוע גם המפקד שלו נפטר מפצעיו. ההתמודדות עם האובדן של החברים הטובים ושל המפקד הנערץ והאהוב היו עבורו קשים מנשוא. ולמרות כל זאת, הוא היה אסיר תודה שהייתה לו את הזכות להילחם עבור מדינת ישראל ולהגן על אזרחיה.

הסיפור של קובי הוא רק סיפור אחד מתוך מאות רבות של סיפורים של חיילים בודדים שעזבו את החיים הנוחים בחוץ לארץ והגיעו לכאן כדי להיות שותפים בהגנה על המולדת. אתם מהווים סמל למסירות, לנחישות, להקרבה. אתם מהדוגמאות המוחשיות והנעלות ביותר למה זה ציונות 2024.

האתגרים הרבים שאיתם מתמודדים החיילים הבודדים אינם מרתיעים אותם, אלא מחזקים את נחישותם ואת תחושת השליחות שלהם. ובכל זאת, עלינו מוטלת האחריות לתמוך, לסייע ולהפחית מהם כל קושי ביורוקרטי אפשרי ולאפשר להם לבצע את שליחותם ברמה מיטבית. בזכות התמיכה של צה"ל ושל החברה הישראלית הם מצליחים להתגבר על הקשיים ולמצוא לעצמם בית חדש כאן, בארץ.

אנחנו מוקירים אתכם, מכירים לכם תודה עצומה, מצדיעים לכם ומאחלים לכם כי החיבור המשמעותי והקריטי בין הקהילות בתפוצות לבין הקהילות בישראל ימשיך להיות חזק ולגבור על כל מכשול. תודה רבה.