קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני מציע שנתייחס לעניין הזה בחרדת הקודש הראויה, ולא כוויכוח פוליטי בין לא משנה מי למה. קודם כול, כמובן, אני משתתף בכאב העמוק מאוד של משפחתו של ישראל יודקין, השם ייקום דמו. אני ביקרתי גם את המשפחה הזאת, וזאת משפחה מפוארת, והלוואי וירבו כמותה בישראל.
אחרי שאמרתי את זה, אני חושב שהנושא הזה הוא יותר מדי רגיש מלהיכנס להיכל הזה. גם הבוקר אמרתי, כמו בכל יום רביעי, "אל נקמות ה'". וגם בשבת, "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכִפר אדמתו עמו". אנחנו יודעים שהנקמה שייכת לקדוש ברוך הוא ולא לבני אדם. כל מי שנכנס ויש לו הזכות להיקבר בבית העלמין הצבאי, בהיבט הדתי הוא נהרג על קידוש השם. לא משנה אם הוא נהרג בתאונת אימונים, לא משנה אם הוא נהרג בקרב ולא משנה אם הוא נהרג בקרב מאש כוחותינו. אבל מה שיכול לקרות, חס וחלילה – שייכנס הישראלי הפשוט, כמו שאנחנו רוצים שימשיכו להיכנס בימי הזיכרון ובימי הזיכרון לחללי צה"ל ולחללי מערכות ישראל, ויסתכל: על זה כתוב "השם ייקום דמו", ועל זה לא כתוב "השם ייקום דמו". אבל אולי על זה כתוב "השם ייקום דמו" והרי חברים שלו הרגו אותו, בטעות אומנם – לא רק באימונים, אולי גם בתוך שדה הקרב?
מה שאני אומר, הנושא הזה הוא נושא הרבה יותר מדי רגיש וכואב. אני אגיד לכם, גם עכשיו, במלחמה הזאת – –
– – יש הרבה ויכוחים עם הורים שכולים על תוספות – "נהרג בקרב גבורה" – רק את המילה "גבורה"; כתוב "נהרג בקרב" – הבן שלו נהרג בקרב גבורה. יש ערך לאחידות. אני לא נוקט עמדה פה. מה שאני מבקש מכל החברים שלי, כמו שהציע שר הביטחון – כיוון שיש לי קילומטרז' ארוך בזה, עם דברים שהולכים אחרי הנפש ואחרי הרוח ואחרי ההיגיון ויותר מכול אחרי הרגש – להשאיר את הדבר למועצה הציבורית של משרד הביטחון, שיושבים שם בעיקר הורים שכולים, אבל הורים שכולים שכבר מבינים, והילדים שלהם או הילדות שלהם – אני אפילו לא יודע במה נהרגו.
ולכן אני חושב שאת הווליום ואת הטענות כלפי מערכת אכזרית ואטומה – אני מציע שנזכור שגם בצד השני יש הורים שכולים. תודה.
335 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.