קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אני הצטרפתי לדרישה. אני חושב שבלי שום קשר לוויכוחים הפוליטיים, דווקא על הרקע הזה שמתנהל ויכוח גדול מאוד על גיוס חרדים, אני לא חושב שמשרד הביטחון לא יכול לזוז מתפיסתו. אגב, "השם ייקום דמו" זה ביטוי שהוא: יהודי שנרצח על ידי גויים בגלל שהוא יהודי. ואתם ודאי מכירים את זה.
כן, כן. חבר'ה, אין לי כיפה – למדתי בתלמוד תורה. אני קצת יודע יהדות.
זה בסדר גמור. עכשיו, אני אומר – – –
ברשותכם, הורים שקוברים את ילדם, ילד שנפל בצבא – אני מוסר להם תנחומים. אני לא מכיר אותם. תנחומיי. אני לא חושב – שנהיה אנשי ביטחון, ונרצה שנהיה נורמטיביים, ונרצה שנהיה כאלה – אם הורים שכולים חשוב להם שעל מצבת בנם יהיה רשום "השם ייקום דמו", אני לא רואה שום סיבה בעולם להגיד להם לא. הם לא ביקשו לשים, אני יודע, חס ושלום איזה פסל, או לשנות את הכרית או לבנות משהו. רוצים שיהיה "השם ייקום דמו", כי בתפיסתם היהודית, בתפיסתם התרבותית, התיאולוגית, זה הדבר שצריך להיות.
לכן, אני אומר לכם, זאת צריכה להיות הסכמה מקיר לקיר. לכן אני הצטרפתי, ואני מציע באמת שנעביר את זה – אני מבין שסיכמתם על ועדת הכנסת.
ועדת הכנסת. אני חשבתי – לוועדת חוץ וביטחון.
ועדת הכנסת תדון. אני חשבתי, אבל שכנעו אותי חבריי, כי יש באמת לחץ על ועדת החוץ והביטחון, ואני לא יודע מתי זה יגיע. אבל אני תומך, ואני מאוד מקווה שאנחנו נצליח כולנו ושתהיה הסכמה בכל הבית, אין שום סיבה לוויכוח. תודה.
236 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.