קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, סליחה. חברי הכנסת הנכבדים, כנסת נכבדה. הנושא הכאוב ביותר בתוך הנושא שאנחנו מדברים עלי זה הבורות – בורות בצמרת של צה"ל, בורות במערכת, בורות בחינוך, בורות בגישה, בורות שממש יורדת עד שורש העניין.
תודה רבה. הסבא של ישראל החייל, שימו לב, רבותיי, קראו לו רב זלמן. הסבא הזה, רב זלמן, ישב בסיביר כעונש – סליחה, אני יכול לקבל שקט? אפשר להשתיק את המפריע הזה בצד ימין פה?
אני יכול להתחיל סוף-כל-סוף לדבר? אז אני מתחיל מהתחלה, איפה שאני הייתי – – –
הסבא של ישראל, השם ייקום דמו, קראו לו רב זלמן, הוא ישב בסיביר, יהודי שזכיתי להכיר. הכרתי אותו כשהייתי ילד בקראון הייטס בברוקלין. והוא היה דמות, בעיניי, של יהודי של מסירות נפש. על מה הוא ישב בסיביר? בגלל שהוא למד תורה עם ילד. אסרו אותו בסיביר. הקג"ב רצה להכריח אותו שילשין על יהודים אחרים, הוא לא רצה להלשין, חתכו לו חלק מהאצבע. זה היה רב זלמן. לקחו לו את ספר התהילים, או כמו שהוא סיפר לי את זה כשהייתי ילד, "מיין תהילים'ל", התהילים שלו. הוא צם, הוא הכריז על שביתת רעב. הוא צם שבוע עד שהקג"ב החזיר לו את התהילים. כל בוקר אמר את כל ספר התהילים, ישב בסיביר ולמד תורה עם ילד. יהודי של מסירות נפש בפועל. והנכד שלו, ישראל, השם ייקום דמו, נפל על קידוש השם בהגנה על עם ישראל.
עכשיו, למה אני אומר בורות? אני לא חושב שיש פה רשעות, אכזריות או אדישות – יש בורות. כשאנחנו אומרים "השם ייקום דמו" – המשמעות האצילית ביותר שיכולה להיות לנקמה זה שאנחנו אומרים: אנחנו בני אדם, ואין בידינו לנקום דם. אומות אחרות: דם תמורת דם, ככה מחנכים. אצלנו השם של צבא ההגנה זה "צבא ההגנה". אנחנו בסך הכול רוצים לחיות, לחיות עם שכנינו. מדינת ישראל אף פעם לא הייתה – היהודים אף פעם לא יצאו כדי להרוג אומה אחרת, מעולם לא היה. ועכשיו כל מה שאנחנו אומרים הוא שזה מגיע לישראל, או יותר נכון לטוביה, אבא שלו. דיברתי עם אבא שלו השבוע. הוא אמר לי: אני רוצה דבר אחד, משהו שיהיה טוב לנשמה של הילד שלי. זה מה שהוא מבקש. הוא לא מבקש דבר אחר. עוד היה מישהו שהתחכם ואמר לו שזה יעלה כסף לשנות מצבות. הוא אמר: כסף עליי. כך הוא אומר לי. לא ייאמן. מה יותר אצילי מהדבר הזה שאנחנו אומרים שהנקמה רק בידיים של ק-ל עליון?
רבותיי, אני מבקש, חברי הכנסת, תצטרפו. אנחנו מעבירים את הנושא לוועדת החוץ והביטחון, ואנחנו נקרא לצה"ל, אולי זה יתחיל להיות פתח אחד לשנות קונספציות והבנה ולהילחם על בורות שקיימת עכשיו, לצערנו.
433 מילים של משה רוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.