הוספת כיתוב "הי"ד" על מצבות חללי צה"ל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

שמת לי ארבע דקות? כי אתה לא שאלת אותי אם אני מסכימה.

טוב, מהתחלה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשות משפחת יודקין היקרה, שאני משערת שהיא צופה בנו, עדיין מהדהדים באוזניי דבריה הכאובים של ציפי יודקין, אימו של הקדוש ישראל יודקין, השם ייקום דמו, שנפל בעזה, בריאיון אתמול לינון מגל: להוציא את הצדיק הזה מהקבר, לעשות עוד פעם לוויה, לשבת עוד פעם שבעה, תגידו, זה נשמע לכם הגיוני? אני לא באירופה או בארצות הברית, אני במדינת היהודים, בארץ ישראל. נתתי כזה דבר יקר, ואני לא יכולה לחשוב על זה. זה יגמור לי את החיים.

ביום רביעי, י"ד באייר, נפל סרן ישראל הכהן יודקין, השם ייקום דמו. בלילה האחרון לחייו הוא הוביל ברגישות נחושה אירוע חילוץ פצועים. עם בוקר יצא למשימת הקודש לאסוף חלקי גופות שנותרו בשטח כדי להביאם לקבורת ישראל, ומשם המשיך למשימת השגרה של נטרול עוד מנהרת טרור. צלף שזיהה את הכוח של ישראל ירה לעברו, פגע בו, וישראל, השם ייקום דמו, טהור העיניים והלב, נפל והותיר חלל גדול בלב של משפחתו וחבריו ובליבם של רבים רבים בעם ישראל.

לא במקרה אני בוחרת להדגיש שוב ושוב את התואר השם ייקום דמו. זה שם תואר יהודי המספר על מי שמסר את נפשו על קידוש השם ונפל על קדושת עמו ומולדתו. כינוי שלאחריו אין צורך להמשיך ולהרבות בתארים, כי המעשה הזה של מסירות נפש על קדושת השם הוא מעשה בעל משמעות כבירה, שרבים רבים בעם היהודי לאורך כל הדורות נשאו אותו. כתיבת התואר "השם ייקום דמו" על מצבות קדושים אינה מנהג חדש, זה מנהג יהודי קדום ועתיק יומין, שהחל כבר בתקופת האחרונים, והטעם לכך הוא כי כך גורמים להרוג נחת רוח, ובמקרה שלנו – גם למשפחתו ולכל העם בישראל. מתוך הידיעה כי "ניקיתי דמם לא ניקיתי וה' שֹכן בציון".

לאחר נפילתו של ישראל ביקשה משפחתו לחרוט על מצבתו את התואר "השם ייקום דמו". הם רצו להמשיך את מסורת הדורות ולהעלות על נס את גדולתו ומורשתו של ישראל, השם ייקום דמו, שמסר את נפשו למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, ולהכיר בו כאחד מההרוגים על קידוש השם. למרבה הצער, משרד הביטחון, באטימות ובחוסר רגישות אופיינית, סירב לאשר את הכיתוב. ציפי יודקין, אימו, החרדית של ישראל, השם ייקום דמו, סיפרה כי צה"ל לא ידע מה להגיד, מה משרד הביטחון דורש, והיא, כאימא חרדית, לה היו דרישות. היא לא רצתה תאריך לועזי על הקבר אלא רק תאריך יהודי – הם אכן מחקו. ואז ביקשה שיהיה רשום "השם ייקום דמו" ליד המצבה. זה לא איזה מושג חדש, זה משהו שקיים לא רק בארץ אלא בקברים יהודיים בכל העולם. רק במדינת היהודים לא מאפשרים לרשום על מצבת חייל יהודי את המילים "השם ייקום דמו".

זה בלתי נתפס. לראות מצבה ריקה זו תמונה נוראה, שצובטת בלב כל יהודי, ובטח בלב של המשפחה היקרה, כאשר משרד הביטחון מעמיד את המשפחה בפני הדילמה הבלתי-אפשרית והמייסרת של עקירת ישראל, השם ייקום דמו, מקברו, ועריכת לוויה חדשה בבית עלמין אחר. כך סיפר אחיו דובי בישיבת הסיעה שלנו. אוי לחרפה.

הרי מהי מצבה ריקה, אם לא מחיקת זכר הנופל ומורשתו מעם דפי ההיסטוריה? באיזו זכות מוסרית מחליט משרד הביטחון לעשות זאת? משרד הביטחון, את הכינוי "השם ייקום דמו" רכש ישראל, השם ייקום דמו, בזכות גמורה. למשפחת יודקין אף אחד לא עושה טובות. משפחה שהקריבה כזה קורבן, זכותה המלאה לקבוע ולדרוש את הנצחתו של בנה באופן התואם את ערכי חייה.

בנוסף, אני מבקשת להסביר את הרציונל נגד הסירוב להשתמש בשם התואר "השם ייקום דמו". הפחד מהמילה "נקמה" הוא בעצם זה שעומד בבסיס התפיסה השגויה והמעוותת. היא זו שעומדת מאחורי חוסר היכולת שלנו להכריע ולדרוש ניצחון מלא על אויבינו, אויבים אכזריים וצמאי דם, שאנסו, רצחו, טבחו ושרפו מעולל ועד זקן. הנקמה באויבינו היא רגש לגיטימי ובריא.

יותר מכך, בתורה הקדושה אנחנו רואים את הנקמה שאנחנו מצווים בה פעמים רבות – במדיין ובעמלק.

בשולי הדברים, אך גם זו נקודה חשובה, כאשר עולה שוב לכותרות נושא גיוס החרדים לא ייתכן שמשרד הביטחון ידבר בשני קולות: מצד אחד ידרוש גיוס חרדים בהיקפים גדולים, מהצד השני יזלזל ולא יכבד את ערכי החיים שלהם.

אני רוצה לסיים בתפילה שמהדהדת וזועקת לאורך כל הדורות, ובמיוחד בימים אלו: "אבינו מלכנו, חמול עלינו ועל עוללינו וטפנו; אבינו מלכנו, עשה למען הרוגים על שם קודשך; אבינו מלכנו, עשה למען טבוחים על ייחודך; אבינו מלכנו, עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך; אבינו מלכנו, נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך". תודה רבה.