קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עדיין בהלם אחרי הריאיון שצפיתי בו אתמול בערוץ 14. לראות אימא שכולה שקברה את הבן שלה, הקדוש ישראל יודקין, השם ייקום דמו, עומדת ובוכה בשידור, ומספרת לעם ישראל שהיא באמת חושבת ללכת ולקבור את הבן שלה מחדש, לעשות הלוויה חדשה בעיצומה של מלחמה – אין אף אחד ממשרד הביטחון שצפה בריאיון הזה? אין אף אחד ממשרד הביטחון שיש לו מעט היגיון, בתקופה הזו, באמצע מלחמה, להבין מה המשמעות בשביל עם ישראל של משפחה שכולה שקוברת את הילד שלה מחדש? באמת, על מה אנחנו מדברים?
אנחנו במלחמה איומה. וכן, אין מחלוקת שצה"ל זקוק עכשיו לכל חייל; אין מחלוקת על זה שיש מצוקת כוח אדם גדולה בצה"ל. כל המדינה סוערת סביב העניין הזה, הרי מתקיימים כאן דיונים בכנסת על גיוס חרדים. ובאמת, מאיפה זה מגיע? אני מנסה לחשוב מה עובר בראשם של אותם אנשים שמקבלים את ההחלטות במשרד הביטחון, רואים את האימא השכולה מגיעה ואומרת: אני איאלץ לקבור את הבן שלי מחדש, והם בינתיים משאירים את זה ככה, משאירים את המצבה ריקה לעיני כל ישראל. מה עובר בראש שלהם? מה הם חושבים? מה יעבור בראש של כל נער חרדי או של כל אימא חרדית או של כל אבא חרדי במקום אחר שחושב או שוקל היום אם לשלוח את הבן שלו לצבא? מה הוא צריך לחשוב לעצמו? שצה"ל מנסה לחנך את הילדים שלו? שצה"ל מנסה לחנך את כל עם ישראל? נכון, זה קרה, היו פה תקופות כאלה. צה"ל חשב שהוא צבא שאמור לחנך את העם, לקבוע כאן נורמות חברתיות. אבל עכשיו אנחנו במלחמה, אנחנו צריכים פה צבא עם, אנחנו צריכים פה צבא של כולם, אנחנו צריכים פה צבא שכל אבא חרדי או כל אימא חרדית, או כל אדם במדינת ישראל ששולח את הבן שלו לצבא, לא יחשוב שיש מישהו שמנסה לחנך אותו או לקבוע נורמה חברתית חדשה במדינה הזאת על הגב של הילד שלו, או חמור מכך, על המצבה של הילד שלו.
כשאנחנו נמצאים בתוך סיטואציה כזו, אני באמת רוצה לקרוא מכאן קודם כול לנו, לאנשים שנמצאים בבית הזה. אני חושב שהיו כאן אמירות מאוד ברורות לפניי, אבל זה גם צריך להישמע יותר. אם אנחנו רוצים להכניס עוד אנשים לצבא, אנחנו לא יכולים להגיע למצב שבו צה"ל דווקא בתקופה הזו מוריד את רמת הכשרות, אנחנו לא יכולים להגיע למצב שבו דברים מהסוג הזה קורים, ובעיקר אנחנו לא יכול להיות במצב שבו צה"ל חושב שהוא יכול לחנך אחרים. אנחנו לא יכולים להגיע למצב שבו עם ישראל יראה מצבה ריקה, עם ישראל יראה משפחה שכולה בעיצומה של מלחמה שעל רקע דתי צריכה לערוך הלוויה חדשה.
אני רוצה לקרוא מכאן למשרד הביטחון: טיפה רגש, טיפה היגיון, טיפה הבנה של מה שעובר על העם הזה בימים האלה. תעשו את הדבר המתבקש – השם ייקום דמו. תודה רבה.
436 מילים של צבי ידידיה סוכות. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.