קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, משרתי המילואים, כנסת נכבדה, שמענו בחודשים האחרונים על כל מיני סוגי מחאות: מחאת ההייטקיסטים, בה"א הידיעה, כאילו ההייטק שייך למחנה מסוים, וכל ההייטקיסטים מתנגדים לתיקונים הנצרכים במערכת המשפט, אבל על פי סקר שפורסם לפני כשלושה חודשים בישראל היום, רוב מוחץ מההייטקיסטים לא מתכוונים להשתתף במחאה ומתנגדים לכך שהחברה שלהם תיקח חלק פעיל בה; מחאת הטייסים, שאיימו בסרבנות – הטייסים, בה"א הידיעה, כאילו חיל האוויר שלהם וכאילו כל הטייסים מוכנים לאיים בסיכון האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל בניסיון לקדם את דעותיהם הפוליטיות. מהבירור שהתקיים והתפרסם עלה שהמיעוט הזה לא מייצג את רוב הטייסים, ובטח שלא את רוב אנשי חיל האוויר; ומעל הכול – מחאת המילואימניקים, בה"א הידיעה, כמובן, כי כידוע, רק אנשי שמאל בעלי ביביפוביה עושים מילואים במדינת ישראל.
המציאות כמובן רחוקה מכך שנות אור. בקיץ שעבר פורסמה כתבה מקיפה בעיתון דה-מרקר. לפי הנתונים שהובאו בכתבה, מתוך כלל האוכלוסייה בגילאים הרלוונטיים, רק 17% מוגדרים כמשרתי מילואים, ו-4% בלבד מוגדרים כמשרתי מילואים פעילים. לגבי אופי המשרתים נאמר שם שמי שמרכיב בעיקר את שדרת אנשי המילואים הם אנשי הפריפריה ובני הציונות הדתית, בדגש על מתיישבי יהודה ושומרון.
חברת הכנסת שרון ניר, מותר לי לדבר ולהביא מה שפורסם.
על פי פרופ' יגיל לוי, שמצוטט בכתבה – ואני מצטט – "המוטיבציה ללכת למילואים עומדת בסתירה לכך שהחברה הישראלית נהפכה לחברת שוק, שבה רווחיות, הישגיות, הכנסה גבוהה, צרכנות וחומריות עומדות במרכז ההוויה של המשפחה הישראלית".
אז כשיאיר לפיד מסית על מיעוט המשרתים בצבא לעומת המשתמטים, לדבריו, ועל כך שרק הילדים שלו ושל חבריו יסכנו את חייהם, וכאשר ליברמן קורא לצאת למחות כי לדבריו – ואני מצטט – "צריך להבין שהוויכוח כרגע הוא לא בין שמאל לימין אלא בין אלו שמשרתים בצה"ל, עושים מילואים, עובדים ומשלמים מיסים, לבין משתמטים משיחיים" – עד כאן, סוף ציטוט. הם כנראה לא מסתכלים סביבם ולא שמים לב איזו חמאה ענקית מרוחה להם ולחבריהם על הראש.
בתור מי ששירת בשירות מילואים קרבי עד גיל 50, כולל בתור אבא לעשרה ילדים וסבא לנכדים, אני מוחה נמרצות על הניכוס הלא-ראוי של תואר המילואימניקים על ידי מיעוט קטן מבין כלל המשרתים. ראוי היה שמי שרוצה למחות, באופן דמוקרטי וחוקי, כמובן, יעשה זאת בלי לנצל את דרגותיו ואת שירות המילואים שלו.
ולגבי אחיי המשרתים, הגיע הזמן לשינוי משמעותי ביחסה של מדינת ישראל כלפיהם, ואני מברך על הצעדים המשמעותיים שהממשלה ושר הביטחון הכריזו עליהם. כאשר חיילי מילואים מתייצבים לשירות, מן הראוי שהם יפגשו שם את כלל חלקי החברה. הם אמורים לקבל את הציוד והתנאים הכי טובים שאפשר לתת להם, והאימון והתעסוקה שלהם חייבים להיות ממוצים כדי שהערך בוויתור על מה שהשאירו מאחור באזרחות יהיה ברור. כאשר תלמיד ישיבה או סטודנט קם מלימודו ויוצא לשירות מילואים, החברה אמורה לשאת אותו על כפיים ולשדר כלפיו יחס של הערכה עצומה, אם לא הערצה. כאשר שכיר או עצמאי עוזבים את מקום עבודתם או את העסק שלהם ויוצאים לבצע תעסוקה או אימון, הציבור בישראל אמור לבטא כיצד הוא מוקיר אותם, לא רק בכיסוי של המשכורת או ההכנסה הבסיסיות אלא הרבה מעבר לכך. כאשר בעל משפחה עולה על מדים ואשתו נשארת בבית להתמודד לבד עם אתגרי שגרת הבית והמשפחה במקביל להמשך עבודתה, החברה אמורה להעניק לה את כל המעטפת והתמיכה האפשריים כדי להקל, ולו במעט, על ההתמודדות הזאת.
אני שמח להיות חלק מהממשלה בהנהגת ראש הממשלה ושר הביטחון אשר מחזירה את צבא המילואים להיות באמת צבא העם. תודה רבה.
545 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.