ציון יום ההוקרה למערך המילואים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, תודה שהחלפת אותי, קודם כול, כדי שאוכל לדבר. אני חושב שזה יום חשוב מאוד, ערכי מאוד, וזה מה שמאחד את החברה שלנו כאן, בעיקר בכנסת ישראל. אני רוצה להודות קודם כול לחברי וראשי השדולה. חבל שאני לא איתכם ביחד. אני חושב שחסר מישהו מהליכוד, אשמח שתצרפו אותי.

אני רוצה להגיד לכם, קודם כול, נאמרו פה דברים, ואני חייב להגיב עליהם. אומרים: אנחנו עושים יותר צבא מאשר חברי הקואליציה – זה לא נכון, קודם כול. ראוי בפרט להשאיר את הוויכוח הפוליטי מחוץ לעניין הזה לגמרי. יש דברים שהם קדושים בישראל, יש דברים קדושים שאנו מכירים מבחינת הדת. צה"ל קדוש; לא לגעת בצה"ל, לא מבחינה פוליטית, לא להכניס אותו לוויכוח בכלל. כן מחאה, לא רפורמה, כן רפורמה – זה לא מעניין. מי שדואג לביטחון ישראל, צריך להוציא את צה"ל מהוויכוח הזה. לא צריך להכניס את זה בכלל לעניין, זה לא העניין בכלל. אנשים שמעודדים סרבנות – אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים שהיו לי ביומיים האחרונים עם כמה אישים ציבוריים לשעבר. לא להכניס את הוויכוח הזה לצה"ל. אנשים שנמצאים פה ביציע לדעתי מרגשים את כולנו. זה מה שמאחד את העם, ושאף אחד לא יעשה טובה. מי שרוצה להתגייס לצה"ל – הוא צריך לשמוח על כך. אנחנו עושים לו טובה שהוא מתגייס, אם אתם מדברים על אלה שלא מתגייסים.

עשיתי בדיקה, דרך אגב, סתם בהערה קטנה: חברי קואליציה עשו צבא יותר מאשר חברי אופוזיציה. אז בואו נשאיר את זה בצד. מי שרוצה, יש לי את המחקר אצלי בלשכה. המלחמות בינינו, נשאיר אותן בצד.

חיילי המילואים ראויים לכל כבוד אפשרי. הטבות – לתת להם כמה שיותר. יש כמה הצעות חוק, שורת הצעות חוק שהגשתי שמיטיבות עם אנשי המילואים. לא צריכים לחפש. מי שלא עושה צבא, יש לו בעיה. הוא פראייר. הוא הפראייר, הוא המפסיד. מי שלא רוצה להיות בצבא – לא צריך. אני עשיתי צבא, אשתי עשתה צבא, עשיתי מילואים 20 שנה בפיקוד העורף – הייתי בחילוץ בחיל האוויר בסדיר. גם על זה, דרך אגב, ערערו כל מיני עיתונאים, אז הייתי במסלול, חילצתי טייסים. ואני חייב לציין את זה – כשבאו אליי טייסים ואמרו: תשמע, זה לא מתאים לנו, הרפורמה, אמרתי להם: תגידו רגע, כשלפיד היה ראש ממשלה, נתתי לכם להתרסק לתעלה? הרי חילצתי אתכם. כך צריכים לפעול, אני מאמין, כולם – ימין, שמאל, לא משנה מי. מי שנמצא במילואים, מי שנמצא בצבא, שש אלי קרב, ולא בגלל שאנחנו מחפשים מלחמה. אנחנו רוצים שלום, אבל כולנו רוצים להיות אלה שיעשו את המשימה הזאת, משימה בהתנדבות שעושים – עוזבים את המשפחה, עוזבים את הילדים, מתגעגעים.

אבל עזבו רגע. בשקט, שהנשים שלנו לא ישמעו אותנו, והגברים של נשים שעושות מילואים – מאוד כיף לנו במילואים. אנחנו לא בורחים מהמשפחה, חס וחלילה, אנחנו אוהבים אותם, אבל כיף להיות בצבא, תודו. כיף להיות במילואים. אין כמו מילואים. אתה גם משרת את המדינה, גם נהנה, גם פוגש את החבר'ה. זה המקום הכי כיף. זה הגרעין של עם ישראל, הצבא, ומי שלא רוצה להיות, פראייר. הוא מפסיד. אנחנו לא צריכים טובות של אף אחד.

אני רוצה להגיד לכם, קודם כול, אני מאוד גאה. אני אבא גאה גם לילדים שמשרתים בצבא. יש לי שלושה חיילים. אחד כבר השתחרר מיחידה קרבית. יש לי עוד ילדים – לא אציין כדי לא לטעות בלשוני, ויש לי ילד שעומד להתגייס. ארבעה. אשתי עשתה צבא. אני חושב שהכבוד כולו שלנו. אבל דבר אחד צריך לזכור: כולנו אחים – חרדים, חילונים, דתיים. יש כאלה שהאמונה שלהם היא לא לעשות צבא. שלא יעשו צבא. אני חושב שהם מפסידים. אבל אם זאת האמונה שלהם וטוב להם – ניתן יותר למי שעושה צבא. אנשי מילואים צריכים לקבל יותר, כי זה העניין.

תדעו לכם עוד דבר אחד – אני מגיש הצעת חוק כרגע, אני עובד עליה, ומנסה להגיע להסכמה רחבה בבית הזה שמי שתורם למדינה, יקבל יותר. הוא יקבל העדפות גם במשרות ציבוריות. גם אם זה מוסלמי, נוצרי, שעושה צבא, הוא יקבל העדפה. בהעדפה מתקנת צריך לתת לאנשים שתורמים למדינה. כשאנחנו נדע להעדיף וכשכולם ידעו להעריך את הנושא הזה, אני חושב שנגיע למקום נכון יותר וטוב יותר.

קודם כול, אני רוצה להגיד לכם – שלום בין אחים. יום המילואים הזה, לי הוא נותן דבר אחד – לזכור תמיד שאנחנו אחים. כשאנחנו נפגשים בצבא זה לא מעניין אם אתה בעד רפורמה, נגד רפורמה. אנחנו בעד מדינת ישראל. כולנו אחים. אני רוצה להגיד לכם, גם החברים שיושבים פה, יש לנו דעות שונות; הינה, אתם רואים, אנחנו לא חלוקים. כולנו ביחד. אני מציע לכל עם ישראל רגע לקחת אוויר, לקחת נשימה, לשתות כוס מים קרים ולזכור תמיד: אנחנו אחים. יש לנו ויכוח פוליטי, אין לנו ויכוח מהותי. תודה רבה לכם. אוהב את כולכם.