קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, אני שמח לנאום היום בנושא החשוב, החשוב ביותר במדינת ישראל – מערך המילואים. אין לי שירים – לא שאין, פשוט לא חיפשתי – אבל אני כן רוצה לנאום ולשתף אתכם בחוויה האישית שלי במילואים.
כאשר השתחררתי משירות סדיר בחיל הים, ששם שירתי, עברתי ללמוד משפטים באנגליה. אני בטוח שכל מי ששירת בצה"ל והשתחרר לאחר שלוש שנות סדיר לא התגעגע כל כך בשנה הראשונה. לאחר שנת לימודים אחת חזרתי לארץ – ארץ שרבים מרגישים כמותי שהיא ארץ שאין כמותה ואף אין דומה לה בעולם כולו. לאחר נישואיי נקראתי למילואים. קשה, קשה מאוד, אבל חמש דקות לאחר שאנחנו מגיעים לשם, פוגשים את החברים, ואין שמח כמו זה.
אני מבקש לומר לכם, בתחילת שנותיי כעורך דין ואף לפני זה, כשנקראתי פעם אחת למילואים בזמן ההתמחות שלי, אמרתי: ואו, פעם ראשונה אני שמח לצאת למילואים, אני בורח מהעבודה, אבל ברגע שפוגשים את החברים – אין כמו זה. אני יודע שאני תורם, אני יודע שאני עוזר, ואני רוצה לומר לכם תודה, תודה רבה, תודה גדולה. תודה לכולם.
168 מילים של סימון מושיאשוילי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.