קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
האמת שמאוד התגעגעתי למקום הזה. מאז שאני שר אני כמעט לא פה.
אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים.
טוב. איפה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה? היא לא פה, אז תכף ניתן גם לה תשובה. תראו, דיברתי קצת קודם – לפניי דיבר חבר הכנסת ליברמן ונתן לנו פה עצות, אדוני היושב-ראש, איך לנהל את המערכה הביטחונית. הסברתי לו שבשונה ממה שהוא חושב, שמנהלים מערכה ביטחונית בדברי רהב על 48 שעות לחיסול הנייה ועוד כל מיני דברים, מערכה ביטחונית מנהלים במקצועיות, בנחישות, ביוזמה ובהתקפיות. וזה מה שעשינו במבצע האחרון בעזה, והכינו את הג'יהאד באמת מכה קשה מאוד, גם אנושית, אל מול ראשיו, שחוסלו אחד אחרי השני, במקצועיות יוצאת מן הכלל; שילוב זרועות של מודיעין, מבצעים, חיל אוויר, יכולות שמעבירות שדר מאוד מאוד ברור לאויבים שלנו מסביב, 360 מעלות – לחמאס, לחיזבאללה, לאיראנים, לחות'ים בתימן, לכוחות האיראנים בסוריה: ידנו תגיע אליכם, ומי שירים את ראשו כדי לפגוע באזרחי ישראל, אנחנו פשוט נוריד לו את הראש.
ובאלגוריה גם לעולמות אחרים, כמובן להבדיל אלף-אלפי הבדלות, אנחנו ניאבק ביוקר המחיה במדינת ישראל באותה נחישות, באותה יוזמה, באותן תעוזה ויצירתיות. וכאן יש המון המון צביעות בהצעות האי-אמון האלה. עומדים כאן על הפודיום המכובד הזה אנשים שעד אתמול היו חברי ממשלה וחברי הקואליציה, והשאירו לנו ירושה רעה. אני אומר את זה לא כדי להסיר אחריות; תכף נדבר על מה שאנחנו עושים – כי זאת המשמרת שלנו, וזאת האחריות שלנו, ואנחנו נממש, בעזרת השם ובעבודה קשה, את האחריות הזאת – אבל אנחנו לא צריכים לקבל הטפות מוסר מהאנשים שהשאירו לנו 20% עלייה במחירי הנדל"ן; מהאנשים שהשאירו לנו הסכם אוטומטי להתייקרות מחירי החלב ל-17.5% השנה – אוטומטית, בלי בכלל יכולת להתערב, רק כדי לגלגל את ההתייקרות למשמרת הבאה; מהאנשים שלא עשו כמעט כלום לפירוק הריכוזיות והמונופולים בשוק המזון, ולא רק בשוק המזון, ואותו הדבר בתחום יוקר הדיור.
אז יש עכשיו, בימים האחרונים, קמפיין נגד אחד הצעדים, אני חושב הכי חשובים, שנעשו בעשורים האחרונים למאבק ביוקר הדיור – קמפיין ציני, דמגוגי, שלוקח את זה למקומות של חרדים ושל מתנחלים. כשאין שום טיעון אינטליגנטי להתמודד לגופו של עניין עם הצעדים המקצועיים הנכונים האלה, הולכים למקומות של שיסוי ופילוג וניסיונות לסכסך את האוכלוסיות במדינת ישראל אלו באלו. בואו נדבר שנייה אחת מקצועית. נעשו בשנים האחרונות לא מעט פעולות לטפל ביוקר הדיור באמצעים מלאכותיים. למה אני קורא לזה "מלאכותי"? כי בסופו של דבר נוסחת הבסיס בכלכלה נשענת על היצע וביקוש: כשיש היצע גדול יותר מן הביקוש – המחירים יורדים, כשיש ביקוש גדול יותר מן ההיצע – המחירים עולים.
מירב, אבל את לא מקשיבה. אני מדבר על יוקר הדיור, ובעוד רגע אני אדבר גם על יוקר המזון.
אבל אתם דיברתם קודם, ולא הקשבתם לזה שמכם אני לא צריך לקבל מוסר, מכיוון שהרי הייתם כאן שנה וחצי, מירב, ולא עשיתם – –
– – כלום. אז אנחנו מנסים – – –
לא. תכף אני אסביר. לא, ממש לא.
פתאום הגיעה כן ממשלה שנחושה לטפל בזה.
ושמוכנה להזיז את הגבינה ללא מעט שחקנים חזקים – –
– – שבמשך שנים ריכזו אצלם המון כוח והמון שליטה בשוק, ולכן יכולים היו – ועדיין יכולים – לעשוק את אזרחי מדינת ישראל.
– – ושר האוצר שמקבל גיבוי מלא מראש הממשלה ומכל חבריי מהקואליציה לבצע את הצעדים האלה. אני מתחיל שנייה אחת ביוקר הדיור, ועוד רגע נדבר גם על יוקר המחיה במזון. סבלנות.
אז הינה, אני מתחיל. אם לא היית מפריעה לי באמצע ההרצאה, אז – – –
את יודעת גם להקשיב? הקדוש ברוך הוא ברא פה, וזה מאוד חשוב, בוודאי בבית הזה – –
– – אבל את יודעת, הוא ברא לנו רק פה אחד אבל הוא ברא לנו שתי אוזניים, מה שאומר שאנחנו צריכים להקשיב ביחס של 2 ל-1. אז אני מציע: קצת הקשבה, ואז יהיה אפשר גם להבין.
נכון, חבר הכנסת מעוז? אני מקווה שלא אמרתי להם דברים קשים, שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם. נכון, נקבים-נקבים, חלולים-חלולים, עם איזו לוגיקה מאוד מאוד ברורה. יש מקומות שבהם אסור לומר את זה היום. בכלל, עוד לומר שהקדוש ברוך הוא ברא גברים ונשים בנפרד, זה בכלל יהיה נורא ואיום להגיד פה.
בקיצור ולעניין, אז בואו ותנסו להקשיב עם שתי האוזניים רגע לפני שאתם צועקים.
נוסחת היסוד הכי בסיסית בכלכלה: היצע וביקוש. מערכת היחסים בין היצע וביקוש יוצרת בסוף את משוואת המחירים. זאת עובדה בכל תחום. בתחום הדיור במדינת ישראל במשך הרבה מאוד שנים הביקוש עולה על ההיצע. בצד הביקוש זה כמובן מבורך מאוד: שיעורי ילודה מהגבוהים במערב, קליטת עלייה, האוכלוסייה בישראל גדלה – כן ירבו, אומרים אצלנו. ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה.
ההיצע נמוך. ולמה ההיצע נמוך? אז יש חסמי ביורוקרטיה ורגולציה והליכי תכנון, ובזה הממשלות השונות מטפלות לאורך השנים, וגם אנחנו בחוק ההסדרים הזה מביאים שורה של צעדים, מסדירים נכון יותר את מדרג הסמכויות בין הוועדות המקומיות למחוזיות, מייצרים תמריצים. אבל יש כשל אחד בסיסי שמדברים עליו שנים וכותבים עליו ביחס לישראל גם ב-OECD ובגופים בין-לאומיים אחרים והיו עליו ועדות ציבוריות במדינת ישראל: יש עיוות גדול מאוד בין תעריפי הארנונה העסקית לתעריפי הארנונה למגורים.
הארנונה העסקית רווחית מאוד, כדאית מאוד, בממוצע פי שלושה וחצי רווחית; הארנונה למגורים גירעונית. ראש עיר שבונה למגורים, בשוטף, גם כשהמדינה עומדת לצידו בעצם תהליך הבנייה – והמדינה עושה את זה במיליארדים; וגם אנחנו עושים את זה: אנחנו מעמיקים עכשיו את סבסוד הפיתוח, תוכנית חומש גדולה מאוד שתומכת בדיור, "נתיב לדירה", ממשיכים את תוכניות ההנחות בדיור. עכשיו הגדלנו מאוד, נדמה לי שבעוד 2,000 כיתות – אל תתפסו אותי במילה – מעבר לתוכנית החומש של כיתות, כדי לתמרץ ראשי ערים לבנות, ועדיין ראש עיר שבונה פרויקט למגורים מכניס את העירייה שלו לגירעון בשוטף.
למה לא עשיתם את זה בשנה וחצי שהייתם בממשלה? למה לא עשיתם את זה?
אז אני אומר חד-משמעית: אני, בתקופה כזאת של יוקר מחיה ויוקר דירות ומשכנתאות שעולות עם ריבית ומחירי שכירות גבוהים, לא אתן להעלות את מחירי הארנונה לאזרחי ישראל ב-30%-40%. לא אתן. אני גם לא מוכן, אני אומר את האמת, לייצר עכשיו ערים לעשירים וערים לעניים. יש ערים שבהן יגבו ארנונה גבוהה ויוכלו לחיות בהן רק עשירים, יש ערים שתהיה בהן ארנונה נמוכה ויחיו בהן רק עניים שיקבלו רמת שירותים נמוכה. לא.
ולכן, מה אנחנו עושים עכשיו? אנחנו, בתוך האמבטיה הגדולה של הארנונה, מאזנים נכון יותר בין ארנונה עסקית לארנונה למגורים. מה אנחנו לא עושים, בניגוד לפייק שאתם מפיצים פה? אנחנו לא פוגעים לעיריות בהכנסה הנוכחית שלהן מארנונה. אף אחד לא נוגע בהכנסות הנוכחיות, הולכים עכשיו רק על הכנסות עתידיות מבינוי נוסף לארנונה.
עוד רגע אני אתייחס ליהודה ושומרון. אנחנו בוודאי לא מלאימים את כספי הרשויות, זה נכנס לקרן שנמצאת בשלטון המקומי, הקריטריונים לחלוקה נמצאים בשלטון המקומי ונקבעים בחקיקה. ובעיקר, קבענו בחוק – אם רק הייתם יודעים לקרוא אותו. אולי תלמדו ליבה, תדעו לקרוא בלי ניקוד – אנחנו מכניסים בתוך החוק מנגנון שאומר שכסף לא נשאר באוצר. לא חוזרים על טעויות של קרן הפיקדון. כל כסף שלא יצא מהקרן בשנה הרלוונטית לתמרוץ דיור, חוזר חזרה לרשויות המשלמות.
מה כן? באים ואומרים: ניקח במדרגות, מקסימום 28% מההכנסות העסקיות העתידיות של הרשויות המקומיות מארנונה עסקית, וניתן 1,800 – – –
ברגע שיגידו לי לרדת, גפני, אני ארד. הרב גפני, ברגע שיגידו לי לרדת, אני ארד, אבל אמרו לי להיות פה. אה, זהו? כולם פה?
אז אני צריך לרדת. אני רק אסכם. אני חושב שזה הצעד הראשון זה עשרות שנים שמטפל באמת בשאלת ההיצע וייצור תמריץ חשוב לראשי הרשויות לבנות מאות אלפי יחידות דיור, והארנונה שלהם לא תהיה הפסדית.
אתם הגשתם את זה, שר האוצר שלכם שם את זה בהסדרים, אבל נכנעתם לאלימות של כמה ראשי רשויות חזקים, חסרי סולידריות, אגואיסטים שאכפת להם רק מעצמם, לא מהילדים של כולנו ומהיכולת שלהם לקנות דירות, בוודאי לא מאיזה מינימום של חלוקה הוגנת של המשאבים של המדינה – לא מה שהם טיפחו, אלא משאבי המדינה.
זה בסדר גמור שכאופוזיציה אתם נגד כל דבר, אבל תגידו את האמת, תפסיקו לדבר מפוזיציה. קרן הארנונה תעבור, ואני מודה פה ליושב-ראש הקואליציה וליושב-ראש ועדת כספים ולמרכז הקואליציה בוועדת כספים ולכל חבריי בקואליציה ולראש הממשלה. עושים את הדבר הנכון. יהיו לי עוד הזדמנויות בשבוע הבא כאן, בדיוני התקציב, לדבר המון על מה אנחנו עושים בתחום המאבק ביוקר המחיה. אנחנו מתכננים לעשות המון – נכון, אופיר? – במאבק בריכוזיות, במונופולים, כדי לשרת את אזרחי מדינת ישראל. תודה.
1,311 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.