קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שלום, כבוד היושב-ראש. חברי כנסת יקרים, תראו, יש פה – – –
לזימי, נעמה, יש פה צעירים שבאו להאזין לנו, ואני מתביישת עבורם שהם צריכים לצפות בשרים בממשלת ישראל שעומדים כאן ומשקרים. מזמינה אותם חברת כנסת לוועדה, יו"ר ועדה, ובן גביר עומד פה, משקר ברציפות, ואומר לה: אם לא תתנהגי יפה, אני לא אבוא. הוא מחנך אותך. עולה שר האוצר ונואם נאום שמתחילתו עד סופו רצוף שקרים, חוסר אמיתות, ושוכח לגמרי באיזה מצב כלכלי הוא קיבל את המדינה לפני חצי שנה, ולאיזה דרדור הוא מביא אותה.
אני רוצה לדבר על העובדה המאוד-פשוטה: אנחנו בני 75, חגגנו לאחרונה – תמיד תמיד תמיד הייתה משימה לממשלת ישראל, לבית הזה, לבית המחוקקים, לקדם את המדינה הלאה לעבר העתיד, לשים תוכניות עתידיות, לחזק יכולות, לחזק תשתיות, למקסם את הפוטנציאל האנושי. עשרות שנים שירתִּי במשימה הזאת, למקסם את הפוטנציאל האנושי. עד שהגיעה הממשלה הרעה הזאת.
מה הממשלה הרעה הזאת מלמדת אותנו? שיש אסטרטגיה אחרת: בואו נעשה רגרסיה בכל מה שישראל השיגה. לא עוד מדינה פורצת דרך, לא עוד מדינה של חדשנות, לא מדינה של פרסי נובל באופן חסר פרופורציה לאוכלוסייה שלה; נקדם הסכמים קואליציוניים ותקציב שערורייתי, שבו ההסכמים האלה, שניתנו בסחטנות, נגבו בסחטנות מראש ממשלה שלא שולט לחלוטין במציאות התקציבית בכלל, בכל היבט שהוא, ומחייבים אותו עם אקדח לרקה: אם לא תיתן 13.6 מיליארד שקל, אנחנו לא נתמוך בתקציב. ואז אני מסתכלת פנימה לתוך התקציב הזה, ואני רואה על מה הוא ניתן. הוא ניתן על תמיכה באברכים, על מוסדות תורניים, על חוסר פיקוח בבתי ספר – – –
זה הזמן שלי, כבוד היו"ר. כבוד היו"ר, זה הזמן שלי.
אני עליתי לדבר. זה הזמן שלי. אחר כך תגיד מה שאתה רוצה. תעלה בתורך.
זה בדיוק זה – זה לקחת את המדינה אחורה, ללא לימודי ליבה. מי יקבלו את פרסי הנובל הבאים? ואז מצאתם פטנט לשפר את הדיור, להגדיל את הדיור. איך? בזה שתכניסו יד לעיריות הליברליות, היעילות, שמנהלות את התקציב למופת, ותיקחו 140 מיליון, כי לא היה לכם מספיק כסף ב-13.6 מיליארד לסחוט את תקציב המדינה.
אני אומרת לכם, נגמרה החגיגה. הרגרסיה הזאת, שאתם רוצים לקחת בה את המדינה, לא תעבור בשקט. היא מתחברת לרפורמה המשפטית, אתם רוצים לקחת את המדינה אחורה גם בעצמאות, המשפטית, הכלכלית, הביטחונית, בכל היבט.
הציבור רואה לכם. ראשי העיריות הליברליות רואים לכם, ולא יקרה מצב – אתה הפרעת לי ואני אסיים.
לא יקרה מצב שאתם תצליחו לקדם את הבדיחה הזאת של קרן הארנונה, שכל תכליתה היא לסחוט עוד ועוד כספים, והפעם מתקציב העיריות, שהתכלית שלו היא להגיע בסופו של דבר לכל אזרח.
405 מילים של אורנה ברביבאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.