הודעת הממשלה בדבר צירוף שר לממשלה, העברת סמכויות משר לשר ושינוי בחלוקת התפקידים בממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

בוקר טוב. בוקר טוב לך. שחר של יום חדש, 05:00. אדון אמסלם – איפה אמסלם, יצא? הוא ישמע אותי אחר כך. אני מנסה לחשוב מה אני זוכרת מהמורשת שמותיר פה מר אמסלם בכל פגישה, כל מפגש בכנסת ישראל. ובדרך כלל הזיכרון שמייד מבצבץ עוסק בדיבור שלו בנושא ספרדים-אשכנזים. יש לו איזה מין הרגל, תמיד זה בפתוס, תמיד זה באיזו חוויה של לקחו לנו, רמסו לנו, דרסו לנו, הספרדים הם הקורבן של האשכנזים – הינה, אמסלם, אתה פה, ידידי, אני שמחה שתקשיב – וכמה נורא השסע הזה בין ספרדים לאשכנזים בישראל. וכמה חשוב בכל פעם שאתה עולה לבמה להגיד את זה, כולל שימוש באמצעים טקטיים, יש שעוני רולקס, מה יש שם, מרצדסים, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.

ואני מבינה עכשיו שאתה הולך לקבל על עצמך שלושה תפקידים מכובדים: אחד זה השר לשיתוף פעולה אזורי; השני, השר במשרד המשפטים; השלישי, השר המקשר. אני תוהה אם בתור השר המקשר סוף-סוף, אמסלם, תיקח על עצמך את החובה או את הזכות לקשר בין אשכנזים לספרדים ולא לפצל. לחבר.

עכשיו, אני אספר לך משהו על עצמי. אני נולדתי לאימא עיראקית, היא עלתה מעיראק בת 13, משפחה בת 11 נפשות, ולאבא רומני, נולד ברומניה, עלה. בתיכון, בבית ספר, קראו לי "הגנב מבגדד", כי זה גם רומניה וגם עיראק. התחתנתי, נישאתי למרוקאי. משה ברביבאי נולד במרוקו, ואביו, זיכרונו לברכה, בן 40 נפטר במרוקו. הוא הקטן במשפחה של שבעה ילדים. אימו האלמנה, אסתר ברביבאי, זכרה לברכה, עלתה ממרוקו לישראל עם שבעה ילדים, כשהוא הקטן שבהם, אלמנה בת 34 במקסימום, וגידלה פה שבעה ילדים לתפארת. גרנו באותו בניין, הוא המרוקאי, אני הבת לעיראקית ואשכנזי, והתחתנו.

אני רק אומרת. נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים. יש לי גם שלוש נכדות. אם מישהו ישאל את הנכדות שלי, אפילו את הילדות שלי: תגידי, מאיזה מוצא את? אם ישאלו את רומי בת ה-11, היא לא תבין את השאלה. היא לא תבין מה זה. מה זה מוצא? מה זה אשכנז? מה זה ספרד? אז אני אומרת לך בבוקר הזה, מר אמסלם – – –

הפואנטה היא שאמסלם, כשר מקשר, שר מחבר, במקום לפצל, לפלג, לשסות, בוא ברוח אחרת – של חיבור, של הושטת יד, לא הושטת יד בכאילו. ותוריד, תוריד, תוריד את השיסוי הזה. לא מוסיף לך. אומנם קיבלת שלושה תפקידי שר, אבל תלך על הדרך האחרת, בסדר? תודה רבה.