אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר דיכטר, האמת היא שראיתי ששר החקלאות ופיתוח הכפר פה, אז אמרתי שנקריא שיר יפה שקשור לאדמה, "האומנם". "האומנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, / ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם" – אגב, זה שיר שלאה גולדברג כתבה אחרי השואה, ודרך הטבע היא ניסתה לבטא את התקווה שלה שאחרי המאורעות הנוראיים אולי עוד יש סיכוי – "ומחשוף כף רגלך יילטף בעלי האספסת, / או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם, // או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת / על כתפייך, חזך, צווארך וראשך רענן. / ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט / כאור בשולי הענן. // ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע, / וראית את השמש בראי השלולית הזהוב. / ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע, / ומותר ומותר לאהוב. // את תלכי בשדה לבדך לא נצרבת בלהט / השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם, / וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת/ כאחד הדשאים, כאחד האדם". תודה רבה.
151 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.