קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי מיש עתיד תמיד יציבים ונשארים עד הסוף. לאזרחים רבים במדינה שלנו יש תחושה שהמדינה האהובה שלנו מתפרקת וקורסת מאז שהסתיימו הבחירות, והקואליציה הנוכחית הפכה את חיינו לחלום רע שרק הולך ונהיה גרוע. כל הנושאים הקריטיים של המדינה נדחו הצדה, ויש הרבה נושאים: מחסור בניידות טיפול נמרץ, עומסים בבתי חולים, מחסור בתרופות, אי-הסדרת מקצועות הבריאות – על תחום הבריאות אני יכולה לנאום עד למושב הבא. האזרחים מצפים שהממשלה תטפל ביוקר המחיה, תגן עלינו מהגרעין האיראני, תדאג לשקט ביטחוני בדרום, תפעל למיגור אלימות ופשע בחברה, תטפל בפקקים ובתחבורה הציבורית, בעוני, שהולך ומחמיר ודוחק את מעמד הביניים למטה, הממשלה חייבת לדאוג למצבם של הקשישים וניצולי השואה – צרות לא חסרות לנו.
אבל הכול נכנס ל-hold. שום דבר לא חשוב, הכול יכול לחכות. לממשלה לא אכפת. העולם של ממשלת ישראל סובב סביב דבר אחד – סליחה, העולם של ראש הממשלה, כי המדינה זה הוא – למלט את בנימין נתניהו מהמשפטים שלו וממה שמחכה לו אחרי פסיקת בית המשפט. נתניהו עושה הכול כדי להבטיח לעצמו שקט פוליטי: מפטר שר, ממנה שר, ממציא משרדים חדשים, משנה חלוקת סמכויות בין המשרדים. הוא מפחד לעמוד למשפט ולכן הוא מנסה לכופף את החוקים. הוא ממהר לשנות את החוקים כדי לברוח משיני החוק. כן, נתניהו מ-פ-חד. הוא מוכן למכור את המדינה, מחלק ג'ובים, נותן הסכמה להצעות חוק הזויות ולהעברת תקציבים למגזרים מסוימים רק כדי שיצילו אותו מהמשפט.
אבל האזרחים לא פראיירים. הציבור כועס. הכעס מגיע מכל הקבוצות במדינה. נכון, לא מהביביסטים, הם אולי יבינו יום אחד איך ביבי ניצל אותם, אבל הרחובות מתמלאים באנשים נפלאים מכל קבוצות העם שדורשים מדינה נורמלית כמו שמתוארת במגילת העצמאות. בעוד שנים, כשילמדו על התקופה הזאת, היא תהיה תקופה אפלה של מדינת ישראל, ונתניהו הוא הסיבה לכל האפלה הזאת. האור בוא יבוא. אני מאמינה בכך בכל ליבי, כי יש עתיד.
290 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.