קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, המשפחה שלא נמצאת איתנו כאן אבל נמצאת בתוכנו, יהודית רעייתו, כמובן, וילדיו, האמת, כולם דיברו בשבחו של אילן, זה שהוא היה דואג לחלשים ומאור הפנים שלו. אני מכיר את אילן לא הרבה שנים, אני מכיר אותו אולי רק מ-2018, מהסיפור הידוע שכל פעם כשאני מספר את הסיפור על אילן אני מתרגש מחדש.
אילן, קודם כול, המיוחד שבו – מאור הפנים שלו. אגב, יעקב אבינו, כשבירך את בניו, אמר: "חכלילי עֵינַיִם מיין וּלְבֶן שִׁנַּיִם מחלב", והגמרא אומרת על כך: "אמר רבי יוחנן: טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב". לפעמים אדם שמחייך לחברו, מראה לו את שיניו הלבנות, זה שווה יותר מאשר להשקות אותו בחלב, כי לפעמים אדם צריך את החיוך, את מאור הפנים הזה, ורק ככה הוא יכול להרגיש טוב יותר ולהתקדם.
אילן תמיד היה אומר: כל אדם – כל מחוקק פה בכנסת צריך להרגיש שהוא אדם עם מוגבלות, שהוא אדם חלש, שהוא אדם עני. זה היה אילן. אני מכיר לו טובה, משפחתי ואני, על כך שבאותו זמן שאבי היה חולה במחלה הקשה והתעקשו להביא אותו לפה מבית החולים – אז היה יושב-ראש האופוזיציה יואל חסון, הוא התעקש להביא אותו – אילן שמע את זה ולא ויתר. זה היה חוק המרכולים, חוק על השבת, שמצד אחד זה היה בנפשנו, ומצד שני יכול להיות שזה היה בנפשו. הוא היה נגד כולם ואמר: אני מקוזז עם דוד אזולאי. הוא התקשר אליי ואמר לי: ינון, שאבא לא יבוא. אמרתי לו: אילן, אתה יודע שזה יכול לגרום לך נזק. הוא אומר לי: מה זה מעניין אותך? והוא אמר לי: בכל פעם שאתה צריך, אני הכתובת. זה היה אילן.
הלכתי לבקר את אבא בבית החולים, זה היה בהדסה, עברתי דרך המיון, לא יודע אפילו למה – אני רואה שם את אילן. אף אחד לא ידע שהוא מאושפז באותו זמן. נכנסתי אליו, ועם כל הקושי שלו הוא חייך. אמרתי לו: מה, אילן? הוא אמר לי: לא, רק בדיקת מערכות, לראות איך זה. הוא אומר לי: מה אתה עושה פה? אמרתי: אבא מאושפז במחלקה האונקולוגית. הוא אמר לי: אני רוצה לבוא אליו. אמרתי לו: אתה צריך שיבקרו אותך. הוא אמר לי: אם אתה לא לוקח אותי, אני בא לבד. לקחתי אותו, הוא הגיע לאבא, התחבקו, ואז אבא אומר לי: אתה רואה מה זה חבר? אתה רואה מה זה אדם שיודע מה זה חלש? הוא אומר: אני הייתי חסר אונים באותו זמן, ואילן לא ויתר. אבל זה היה אילן, ואילן הסתכל על זה ואמר: מה אתה בכלל מודה? היה מובן שאצלו זה בטבע.
ואני מסתכל על הבית הזה שאנחנו נמצאים בו, ואני רואה כל מה שהולך, ואני אומר: כמה חסר פה אילן, כמה חסרה פה האווירה והנוכחות של אילן גילאון. ולכן אני אומר: אם כל אחד מאיתנו יחפש פעם אחת להיות אילן גילאון – זה לעילוי נשמתו. בחודש שלו לקחתי על עצמי ואמרתי קדיש, ובשנה הזאת אני לומד כל בוקר לעילוי נשמתו ואני אומר לפחות פעם ביום קדיש. זו האמונה שלי וזה מהכרת הטוב, הטיפה שאני יכול לתת לו, ואני בטוח שגם השבת תגמול עימו טוב.
ולמשפחה אני אומר: מן השמיים תנוחמו, ונשמתו של אילן תהיה צרורה בצרור החיים. תודה.
499 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.