דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אילן גילאון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את הלב החברתי הגדול של אילן, זיכרונו לברכה, הכרתי מייד עם הגיעי לכנסת כחבר כנסת חדש בשנת 2013. את אילן ואת ליבו הגדול לא היה אפשר לפספס. במסדרונות הכנסת ידעו כולם כי מי שרוצה לקדם הצעת חוק חברתית, במיוחד אם זה חוק שבא להיטיב את מעמדם של אנשים עם מוגבלויות או סתם אוכלוסיות חלשות, אילן הוא הכתובת הראשונה. כבוד גדול היה לקבל את חתימתו על הצעות חוק כאלה. הוא, מצידו, עשה זאת בחדווה רבה, תוך כדי שהוא נרתם לקדם את הצעות החוק הללו בוועדות ובמליאה כאילו הוא יזם אותן.

מחלוקות אידיאולוגיות רבות בנושאי דת ומדינה היו לי ולחבריי עם אילן, זיכרונו לברכה. הייתה לו השקפת עולם שהוא האמין בה ונאבק בשבילה בכל הכוח, אבל לצד זאת, אדוני היושב-ראש, הוא מעולם לא שנא ולא זלזל במי שחשב אחרת ממנו. וכשעל הפרק עמד סיוע לחלשים, לבני אדם באשר הם, הפיל הלב הגדול של אילן את כל המחיצות, המחנות והדעות. מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים – בכולם הוא ראה שותפים לקידום המטרות החברתיות. אלו היו בשבילו מעל הפוליטיקה. בני אדם לפני הכול.

לא פעם כשהוא דיבר בלהט על זכויות החלשים ניתן היה לראות לחלוחית של התרגשות מבצבצת בין ריסי עיניו, ואף כאן על הדוכן יותר מכך. בכנסת הקודמת, כשהוא כבר לא היה חבר כנסת, העברתי בקריאה ראשונה חוק שעמלתי עליו איתו ביחד. הוא בא לשנות עיוות שהשתרש בלקסיקון הישראלי ולקבוע שאין לקרוא לאדם שמתמודד עם אתגר "מוגבל" או "מגביל" או בתואר המעוות נכה, כי אם אדם עם מוגבלות. אילן כבר לא כיהן כחבר כנסת, וכשזה אושר הוא התקשר אליי ושמח עימי והודה על קידום ההצעה כאילו הייתה זאת הצעת חוק פרטית שלו.

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, בימים טרופים אלו, כשהמערכת הפוליטית איבדה רבים מבעלי חוט השדרה האידיאולוגיים שלה, וכשהארכיון מכה בכל יום בנבחרי ציבור שהפנו עורף לדרך שבשמה נבחרו, וכשזירת הכנסת הפכה לסופרמרקט של תחלופת דעות ומחנות, אני נזכר בערגה בדמותו של אילן, זיכרונו לברכה – באדם שפיו וליבו שווים; באדם שאף פעם לא פגע באוכלוסיות אחרות כדי לקדם נושאים שחשובים לו. איש ישר והגון, רגיש וחכם. חבר אמיתי, גם אם לא לדרך, אבל נשאר תמיד חבר. יהי זכרו ברוך.