קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, הכרתי במשך תקופה ארוכה את אילן ז"ל. כאשר אומרים משרת ציבור אומרים אילן גילאון, בכל רמ"ח אבריו. האיש היה מגיע לכאן בבוקר, ובלשכתו, שם נפגשתי איתו כמה פעמים, היה עונה על פניות ציבור, טלפונים, יוצא כאילו הוא האדם הבריא ביותר גם כשהוא חולה, לפגישה עם שרים, לוועדות, חוזר ללשכה, מתראיין. יום רגיל בחייו של אילן גילאון. באמצע הוא גם מתבדח והוא גם מתגאה ביצירת המופת שלו, הריבה – ריבת גילאון, ריבת אילן, שהיה מעניק אותה במתנה כמעט לכל מי שהוא פגש או מוקיר.
אילן, בעל השקפת העולם החברתית האמיתית, סוציאליסט אמיתי, היה כל-כולו טרוד בשיפור חייהם של אנשים עם מוגבלויות. אני ישבתי שם כאשר הוא בכה כאן אחרי שהצעת החוק שלו להשוואת קצבאות הנכים לשכר מינימום עברה בטרומית. האיש בכה. האיש התרגש כאילו זכה במיליון דולר. הוא כנראה חיכה לרגע הזה מאוד, כי זכרתי שבקדנציה הקודמת ניסה ולא הצליח. ואז כל הכנסת באה לעברו כדי לחבק אותו. אתה היית שם, אדוני היושב-ראש. שמחה אמיתית.
ניסו קודם לשכנע אותו לא להעלות את הצעת החוק. אמרו לו: אנחנו נעשה את זה. נכון שזה עלה בטרומית – זה חשוב, כי אני למדתי מההצעה הזאת בחוק שכר מינימום – והיא לא קודמה, אבל העברת החוק הזה בטרומית של אילן גילאון הייתה פריצת דרך, היא פרצה את הדרך להעלאת שכר בעלי המוגבלויות, הנכים, על ידי הממשלה. היו לו מניות יסוד בהעלאה הזאת, בהפגנות לאחר מכן וכדומה.
לצד השקפת העולם הסוציאליסטית הייתה לו השקפת עולם שוויונית בין יהודים לערבים ושלום ישראלי-פלסטיני, שתי מדינות אחת לצד השנייה, שלום אמת. הוא האמין גם בזה וגם בזה, ולכן הוא היה איש שמאל אמיתי, גם חברתי וגם מדיני. אילן, יהי זכרך ברוך.
267 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.