דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אילן גילאון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה להגיד בקיצור כמה מילים על האיש המופלא הזה, שכולנו מרבים להיזכר ולדבר בשבחו. אילן היה בעיניי האיש עם המוגבלויות הכי נגיש שאני הכרתי. איש עם מוגבלויות, אבל כל כך נגיש. כל הזמן הסתכלתי, ועמדו אנשים ליד דלתו, ניצן, עמדו אנשים מכל הארץ ליד דלתו, והיינו צוחקים על זה. היה לו הומור שנון, והוא היה אומר לי: אתה רואה? אני המוגבל הנגיש. צחקנו על זה, ובאמת חשוב להזכיר את זה היום.

הדבר השני שחשוב להגיד על אילן – אילן ראה מעבר למוגבלות הפוליטית שכולנו לוקים בה. אני שמח שזה מחלחל לחלק מאיתנו, שיש רגעים שבהם יש חוקים חברתיים, ואילן אמר: בחוק החברתי הזה אין לי שום מוגבלות פוליטית.

אלה שני הלקחים שאנחנו צריכים לזכור מאילן. השאר – בוודאי אפשר למצוא בכל מקום לקרוא על אילן, אבל אלה שני דברים שאנחנו כפרלמנטרים צריכים לקחת: אחד – הנגישות הבלתי-מתפשרת לכולם. הטלפון פתוח, הלב פתוח, החדר פתוח. לא משנה אם אתה מדימונה או מתל אביב או מקריית שמונה או מבאר שבע. תמיד עמדו אנשים ליד דלתו. דבר שני – הנחישות הזאת, שחוק חברתי הוא חוק חברתי. תמיד הוא היה אומר לי: מאיר, יש מוגבלות בפוליטיקה. יש לי מספיק מוגבלות משלי. אני לא מוכן שהמוגבלות השנייה תעטוף אותי ואני לא אצביע, כי זה חוק חברתי מצוין.

הלוואי שהוא היה איתנו. הלוואי שהוא היה איתי כשהעברנו כולנו את החוק לאנשים עם מוגבלויות. אני חושב שהוא היה עומד ושוב בוכה, כמו באותו יום, כשניגשנו אליו כמין חתן עצוב, ניגשנו לנשק אותו ולחבק אותו והוא בכה. וחבל שלא יכולנו להשלים את זה. ועוד היד נטויה.

כשנכדי נולד עברתי את תהליך החניכה של אילן. הוא בא להגיד: מזל טוב. מה שם הילד? אמרתי לו: קוראים לו עידו, ייבדל לחיים ארוכים. ואז אילן אחרי שבועיים מגיע עם שמיכה לתינוק שרקום עליה השם עידו ועם צפחת הריבה. כשאילן נפטר, בני גלעד כתב בחבורה שלו שפעם אחת בחייו הוא ראה אותו, אבל הוא היה מאוד משמעותי, כי השמיכה הראשונה, שהייתה שמיכת צמר כזאת, שכיסתה את גלעד, היה כתוב עליה "עידו", והיא הייתה מתנתו של אילן.

עולה חדש, מרתק – אני רוצה רק לחדש לכם: אורלי, הוא ידע לשיר את שירי המעברה במרוקאית. רק מי שגדל במעברות בירוחם, בדימונה או באשדוד ים – ככה הוא קרא לאשדוד – הכיר את השירים. אני הופתעתי – שירים ששמעתי ב-1963-1962. את זוכרת? הוא היה יושב פה מאחור ושר לנו את השירים האלה. כולנו התמוגגנו מנחת איך האיש המיוחד הזה, עם החזות והשם הכל-כך אירופיים, שר לנו במרוקאית, ואנחנו מצטרפים אליו כמקהלה מצחיקה מאוד. זה בדיוק השילוב המיוחד של זה שעלה מרומניה ואלה שעלו ממרוקו, שיושבים עם כל כך הרבה מכנים משותפים ושרים שירי מעברה.

יהיה זכרך ברוך, אילן היקר. אתה תמיד תמיד תמיד תחסר בכנסת הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.