דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אילן גילאון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, אדוני היושב-ראש, אני מניח שאתה לא הופתעת – ראיתי אותך בהלוויה של אילן, אז לא הופתעת מהלחץ עליך ועל הלשכה מריבוי האנשים שמבקשים לדבר, אז אני מודה לך על הזכות לומר כמה מילים כאן לזכרו של אילן.

עוזר פרלמנטרי שלו לפני הרבה שנים, שלימים הכרתי היטב, היה מספר שכשהוא התחיל לעבוד עם אילן, אילן אמר לו: תשמע, אנחנו ניסע לראות איזה אחד הומלס, מחוסר בית ליד מעלה אדומים – תאמין לי שלא יודע אם היה מדובר בבדואי או ביהודי, אני מניח שגם לאילן זה לא היה אכפת – אנחנו צריכים לנסוע לבקר אותו. אומר אותו עוזר: הגענו, אני עצרתי את האוטו, ואילן, עד כמה שהוא היה יכול אז – לפני הרבה שנים היה יכול יותר – הוא רץ לאותו אחד והתחיל לחבק אותו ולנשק אותו בכל הכוח של אילן גילאון. העוזר מסתכל ואומר: אני לא מצלם, אולי אני פספסתי, אולי איזה כתב או איזה ערוץ שחבר הכנסת הזה הזמין – הם מצלמים. הוא הסתכל מסביב והבין שאף אחד לא מצלם. ואז הוא אמר: מהרגע הזה הבנתי שאצל אילן גילאון זה אמיתי לגמרי. הרצון הזה לבוא להומלס, שישן שם על איזו שמיכה קרועה או באיזה מאהל או מה שזה לא יהיה, ולחבק אותו ולנשק אותו ולהחזיק אותו, זה לא מכיוון שיש איזה ערוץ שמצלם. אני חושב שזה סיפור שמשקף את אילן גילאון כפי שכולנו הכרנו ואהבנו.

את הסיפור על גישור על פערים פוליטיים אני מאוד התלבטתי אם לספר או לא. אני אספר אותו עם צנזורה, כי אי-אפשר מדוכן הכנסת לספר אותו באופן אמיתי. לפני שנבחרתי בפעם הראשונה ליושב-ראש הכנסת – צריך להבטיח את התמיכה של הסיעות, אז התחלתי להתקשר לראשי הסיעות. יושב-ראש סיעת מרצ היה לא אחר מאשר חבר הכנסת אילן גילאון. התקשרתי אליו ואמרתי: תראה, אילן, אני רוצה להיבחר ליושב-ראש הכנסת. אני רוצה שזה לא יהיה קואליציה–אופוזיציה, אני צריך את התמיכה שלכם. אילן גילאון לא חיכה ולא חשב, הוא אמר: בטח שנתמוך בך. אם כבר נגזר עלינו שיושב-ראש יבוא – מילה מצונזרת – אז לפחות שיהיה – מילה מצונזרת – אחד נחמד. זה היה אילן גילאון מאוד מאוד טיפוסי, על כל המשתמע מכך.

את המשפטים שלו אמר כבר ניצן הורוביץ. היו לו משפטי זהב. אמר אילן – אנחנו כולנו זוכרים: כולנו על הרצף. והציטוט, אומנם של קורצ'אק, אבל ממנו זה נשמע ממש לא קלישאה: הילדים הם בדיוק כמונו מבוגרים רק קצת יותר קטנים. המשפטים האלה, הוא היה חוזר עליהם מעל דוכן הכנסת, ובאותו רגע שאילן היה אומר אותם, כולנו גם האמנו.

זה נכון. עוד אחד מהציטוטים הרבים. אני רוצה לומר לסיכום, אדוני היושב-ראש, עוד פעם תודה על שאפשרת – אני מנסה לקצר. יש עוד הרבה דברים לומר, אבל אני אגיד שגם אני, כמו כל הדוברים, לא יכול שלא להזכיר את הריבה. אבל אני לא אספר לכם רק שהוא נתן גם לי ריבה, אלא אני חושב שיש בזה גם משהו סמלי. הרי אילן כפי שהכרנו יכול היה אולי גם לעשות נקניקים בבית ולהביא לכולם, אבל דווקא ריבה, סמל המתיקות, זה משהו שהוא בחר להביא ולתת לאנשים. יחסרו לנו הרבה דברים כאן בכנסת מכיוון שהוא לא איתנו, אבל את המתיקות הזאת אני מקווה שנצליח לשמר. תודה רבה.