בזבוז חסר תקדים של כספי ציבור לשיפוץ מעון פרטי ברעננה לטובת מעון רשמי

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להשתתף בצער המשפחה של ספיר נחום, ואני מקווה שנגיע בהקדם להבין את חקר האמת, מה היה פה, ונטפל בזה.

תראו, אני אניח את הדברים כפי שהם: אנחנו בימים האלה נלחמים על הממשלה, זו האמת. הממשלה מצוינת, אבל היא נשענת על קואליציה לא פשוטה. למה אנחנו נלחמים על הממשלה? מאותה סיבה שהקמנו את הממשלה. צריך לחזור ליסודות, כי הברירה כיום במדינת ישראל היא בין כאוס לבין יציבות – –

– – בין שיתוק לבין צמיחה. לפני שנה, אני אזכיר לכולם, ראש האופוזיציה דהיום, שהיה ראש הממשלה אז, ניסה ארבע פעמים להקים ממשלה וכשל. פשוט לא היו האצבעות. עמדנו ימים ספורים לפני בחירות חמישיות וקיבלנו החלטה אמיצה שאני עומד מאחוריה, גאה בה להקים ממשלה מורכבת, קואליציה מורכבת, כדי לחלץ את ישראל מהקריסה הכלכלית שהורישו לנו, מהאבטלה ההמונית. אתם זוכרים שעמדתי פה ואמרתי: לא פרנסה – לא מעניין. כמה מובטלים, כמה עסקים סגורים היו. אתם זוכרים את הכאוס, את שומר החומות? ערי ישראל בערו, טילים על הכנסת הזאת, וחברי הכנסת היו צריכים לברוח מהמליאה תחת הממשלה הקודמת, כי היא שידרה חולשה. הכלל של הממשלה הקודמת היה להיות קשוח כלפי השמאלנים ולהיות חלשים כלפי האויב, ואנחנו עושים הפוך – אנחנו עומדים חזק מול האויב אבל אנחנו מושיטים יד כלפי ידידינו, גם עם עמדות שונות, כולל השמאל הציוני. נכון, אנחנו קשים החוצה ואוהבים פנימה.

הממשלה לא מושלמת, אני לא אומר שהכול מושלם – –

– – אבל האלטרנטיבה, שנדע – ואני אומר את זה – –

מדינת ישראל עמדה באחד הרגעים הקשים בתולדותיה. היינו בקריסה, בצמיחה שלילית, והבאנו את הצמיחה להיות 8.1%; היינו באבטלה של 5.1% – הורדנו את זה ל-2.9%; הבטחנו להחזיר את הציבור לתעסוקה, את מובטלי הקורונה לתעסוקה – הגענו לתעסוקה מלאה.

הלאה. הורישו לנו את הגירעון הגדול בתולדות ישראל, 10.1%, כי הם פיזרו מהאוויר במסוקים מזומנים כדי למצוא חן. זה פופוליזם – –

– – ואנחנו הורדנו את הגירעון, חברים, לאפס. זה נקרא אחריות. אנחנו הורדנו את הגירעון הכלכלי לאפס.

אני מציע שתשמעו, חבריי באופוזיציה. אני מציע שתקשיבו. לא קרה כלום מלשמוע.

אבל בואו נדבר על ביטחון. קודמי יזם תופעה בזויה שנקראת "מזוודות דולרים לחמאס" וקיים את זה במשך שנים. בחודש הראשון שנכנסתי לתפקידי אנחנו עצרנו את מזוודות הדולרים. ירשנו הרתעה מרוסקת מול חמאס. תקשיבו טוב, אולי מכל הדברים תפנימו. קחו נערה בת 15 שגדלה בשדרות. לא הייתה לה אף פעם שנה כל כך שקטה עד השנה. בממוצע בעשור האחרון – 1,000 רקטות על ביתה בשנה; אצלנו – שש רקטות. למה? כי חמאס יודע – –

– – מה זה עוצמה ומה זה מילים.

הרי אתם, את האנרגיה מפנים נגד אחיכם – –

– – ולא נגד האויב. אתם כל היום מסיתים פנימה במקום להילחם מול האויב. אני הפוך – אני מושיט יד לכולם פנימה, כי אנחנו עם אחד: שמאל, ימין, דתיים, חילונים. אנחנו עם אחד.

אבל את הכוח, את המכונה – –

– – הלוואי שאת האנרגיה הזאת הייתם מפנים כלפי האויב ולא כלפיי.

נמשיך. אני ירשתי ביום הראשון שלי – הם דחו את מצעד הדגלים עוד פעם בשנה שעברה. תוך שלושה ימים הייתי צריך להחליט, והחלטתי שאנחנו מקיימים. השנה, תחת לחץ עצום – גם בין-לאומי, גם האיומים של חמאס – לא אני ולא חבריי, לא שר החוץ לפיד, לא בני גנץ, שאתם כל כך אוהבים לתאר כהזויים וחלשים; בשנה שעברה אתם התקפלתם, זו האמת. אתם התקפלתם.

אתם התקפלתם. חבר'ה, זו האמת, אלה העובדות.

אחרי שאתם מדברים גבוהה-גבוהה, ברגע האמת חמאס איים, ואתם ביטלתם את המצעד.

שוב, אתם יודעים, על שאול המלך נאמר – –

– – מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים. למה? כי הוא לא ידע להילחם בעמלק, אבל הוא ידע להרוג את הכוהנים. אנחנו קשוחים מול האויב ופתוחים ומושיטים יד בתוך המדינה.

ולכן אנחנו לא מצמצנו, ולכן זכיתם אתם – ראיתי את כל התמונות שלכם עם הדגלים, זה באמת חימם את הלב – כי השנה יכולתם, ולא שכבו על הרצפה בירושלים בגלל טילים ובגלל החולשה, החולשה הנוראה שהקרנתם.

מילים גבוהות אבל חולשה נוראה.

הלאה. לא הצלחתם שלוש שנים להעביר תקציב – העברנו.

אתם הבטחתם והבטחתם והבטחתם לחיילים משכורת – אנחנו העלינו את המשכורת. עובדה. בוצע.

ואני יכול להמשיך עוד ועוד, יש הרבה מה לעשות.

תראו, אני רוצה לספר לכם מה למדתי בשנה הזאת.

אני למדתי שכשיש רצון טוב, אנחנו יכולים לעשות דברים ענקיים, ועשינו דברים ענקיים ביחד.

ויש פה רצון טוב. הממשלה היא טובה. היא לא מושלמת. היה רצוי יותר שכולם יהיו בה – גם החרדים, גם הליכוד – אבל הייתה בחירה שלא להיכנס; הדרה עצמית. אבל אנחנו בממשלה דואגים לכולם. אנחנו לא מסתובבים ואומרים: אנחנו נרמוס אותם, אנחנו נשחט אותם, אנחנו נחרים אותם בבתי כנסת. לא. כולם רצויים. כולם רצויים.

כולם רצויים.

לצערי, צריך לומר ביושר שגם בקואליציה יש חברים שלא הפנימו עדיין את גודל השעה. קיבלו הזדמנות גדולה להשפיע – –

– – אבל מתאהבים בהפגנות ובהצבעות ולא רואים את גודל האירוע. אני קורא לאותם חברי קואליציה, שלצערי עדיין מבוצרים בהצבעות נגד הממשלה: יש לנו בערך שבוע-שבועיים לסדר את זה, ואז אנחנו יכולים להיות גם הרבה הרבה זמן, להמשיך את הטוב, אבל אם לא – לא נוכל.

אני רוצה מילה. ראיתי במוצאי שבת את חבר הכנסת ישראל כץ צורח על מנסור עבאס. הוא אמר: מנסור וסנוואר – אותו דבר.

אבל זו השגיאה שלך, ישראל.

שמע לי רגע. שמע, שמע. תאמין לי, שמעתי את כל הריאיון. עזוב את זה שאתם נפגשתם וחיבקתם וביבי פגש אותו מאה פעם בבלפור, אבל בהסתר. אצלי אין הסתר. הוא לא פילגש.

אני לא מתבייש. אני לא כמוהו, מחביא. אני נפגש עם מנסור כמו גבר, לא מסתיר, מתבייש. אבל זה לא העניין, עזבו את זה.

הינה, אני בדיוק אני מדבר עליך, מנסור. ישראל כץ עמד מולך ואמר: סנוואר ומנסור – אותו הדבר.

עזוב עכשיו פוליטיקה, עזוב את זה.

עזוב, בסדר, שמענו, הכול טוב. תקשיבו רגע.

הינה, אני אראה לך מה זה מנהיגות. מנהיגות זה להגיד שהם לא אותו דבר, כי הם לא אותו דבר. יש פה את מנסור עבאס – –

– – שהוא – אני לא זוכר בעשורים האחרונים מנהיג ישראלי-ערבי, דתי – –

– – גם אני דתי, אני יהודי-דתי – –

– – ומנסור קיבל החלטה – תקשיבו, כי זה מה שכואב לי בלב. הרי אתם מחבקים את חמאס – –

– – ונותנים להם דולרים וצועקים על מנסור. צריך בדיוק הפוך. מנסור מנהיג – – –

שנייה, נו.

אני שומע את הצעקות של אותה אחת שאמרה שהוא בשורה נפלאה וצריך להושיט לו יד. אני לא מבין, תחליטו. אבל עזבו את זה, בואו נדבר מהות. עזבו את המשחקים הקטנים – – –

למה הגעתם? למה הגעתם? מעולם לא הייתה אופוזיציה כזאת – – –

זה עצוב. בתולדות הכנסת לא הייתה אופוזיציה כל כך לא ממלכתית, כל כך שורפת אסמים כמוכם. סיקריקים. התנהגות של סיקריקים; לא כולם, אגב.

אז תנו לי לסיים. לא תכננתי לשבת עם מנסור עבאס בקואליציה אחת, אני מודה.

שנייה, תנו לי. אתם מדברים, כל היום יורדים על מנסור עבאס – –

– – אבל אני רוצה להסביר לכם מהות.

אז תראו, מנסור הוא לא סנוואר. מנסור עבאס קיבל החלטה אסטרטגית להיות מנהיג ערבי אמיץ שמנסה דרך אחרת. לא, הוא לא חבר בליכוד והוא לא חבר באיחוד הלאומי ולא בימינה. יש לו עמדות אחרות.

נו, ישראל, כמה, כמה. אבל עכשיו הבחירה היא אם אנחנו ניתן את הכוח לקיצוניים, שאתם שותפים שלהם – לטיבי, לאיימן – –

– – או שניתן את הכוח למי שרוצה ביחד.

הרי אין הבדל. ישראל, זה השותף שלך. עודה-כץ, כץ-עודה. ביבי-טיבי, טיבי-ביבי.

אני אסביר את זה.

לפני שנה, כעת חיה, בנאום הראשון שלי, צווחת באותה דרך. כולכם צווחתם, ומהרגע הראשון לא תקפתם אותנו על הפעולות, כי אתם יודעים שהפעולות הן טובות, אלא על עצם היותנו. זו ההתקפה. הרי אי-אפשר לתקוף ממשלה שמביאה שקט לעזה שאתם לא הצלחתם להביא, אי-אפשר לתקוף ממשלה שעוצרת כספים לחמאס.

אי-אפשר לתקוף ממשלה שמורידה פשיעה ב-40%. אז על מה תוקפים? על עצם היותנו, לא על פעולותינו. תחשבו על זה.

אני רוצה להסביר את הקונספט לעם ישראל, לציבור הישראלי. מה הקונספט? אומץ לב זה אנשים – תראו, מי שלא אמיץ זה כל אחד שמתחנף לבייס ולחברי המרכז והולך עוד יותר לקצה ועוד יותר לקצה. בן גביר כבר עקף את סמוטריץ', ועוד מעט יהיה גופשטיין שיעקוף את בן גביר. כולם בתחרות. זה לא אומץ לב, זה לזרום עם הנהר.

אני אגיד לכם מה זה אומץ לב. אומץ לב – – –

אומץ לב זה לעמוד מול הבוחרים ולעשות מה שטוב למדינה. והינה העניין: יש עבודה בהצלבה. איך זה עובד? הליכוד דואג כל היום להקשות על הצד שכנגד, על השמאל, באמצעות חוקים כאלה, ואיימן עודה וטיבי – כדי להקשות על הימין. זאת השיטה.

אתם מנסים בכל הכוח לפרום, לפרום. לא ניתן. אבל אני אגיד לכם מה עוד למדתי.

ואני אגיד לכם איפה כשלנו.

אני אגיד לכם איפה כשלנו.

כי אל מול שנה בלתי נתפסת של הישגים של ממשלה מעולה וקואליציה שמנסה ונאבקת, אפשרנו למכונת הרעל לפעול ולא הצלחנו להגן על אנשינו. לא הצלחנו להגן על עידית סילמן, שנשברה בגלל מכונת הרעל. ראיתי שאותו בן אדם שצעק לה מילים שאני לא יכול לחזור עליהן נישק אותה היום. זה שטוקהולם, זה תסמונת שטוקהולם. זה כואב הלב. אותו זרקא, שממומן על ידי האיש הזה, אותו רמי בן יהודה, שממומן על ידי האיש הזה – אז עכשיו – – –

ואני אגיד לכם מה הלקח.

תתגאו.

תראו, הביטויים האלה שלכם כבר לא עובדים, כי כשאנחנו אומרים, לדוגמה, שנתנו את השנה הכי שקטה לעוטף עזה ואתם אומרים: שקרן – אבל זו עובדה, אז הם אומרים: רגע, אבל זה נכון, שש רקטות מול 1,000 רקטות בשנה, אז אם אתם אומרים שזה שקר אז יודעים שאתם לא אומרים נכון.

אתם שוחקים את הביטויים. זה כבר לא חודר. אני זוכר לפני שנה את ילדיי עומדים שם, עושים לי לב כשאתם צועקים: שקרן, שקרן.

עכשיו אני אסיים. והלקח שלי: מול המכונה הזאת לא השכלנו להקים מכונה הפוכה. אבל את הלקח הזה אני – אדם לומד מהר, ואני לא מוותר, ואנחנו נקים מכונה שיודעת להסביר, יודעת להילחם, יודעת להפסיק את הפייק ניוז הנוראי, את הרעל הנוראי.

אבל אני אסיים בנאום הפתיחה של ראש האופוזיציה כהאי לישנא. תשמעו, נאום הפתיחה, ככה הוא קיבל את הממשלה. מר נתניהו אמר: "בעוד כמה ימים, כשתקום הממשלה המסוכנת – – – יהיה כאן קבינט שלא יאשר אף פעולה נועזת מעבר לקווי אויב ולא בתוך איראן". זה המשפט הראשון שמר נתניהו אמר: "אף פעולה נועזת באיראן"; 2. "הממשלה לא תוכל לפעול – – – נגד ארגוני הטרור בעזה", אמר נתניהו – –

– – ביום שפתח את השנה השקטה ביותר ב-20 השנים האחרונות בעזה.

הלאה. המשיך מר נתניהו: "הממשלה לא תעמוד בלחצי ארצות הברית ותוך שבועות תגיע החלטה לבנות מחדש קונסוליה פלסטינית בלב ירושלים" – כך התחזית שלו – "ועל ידי כך להעלות מחדש את נושא חלוקת ירושלים".

הלאה. המשפט הבא: "זו ממשלה", הוא אמר, "שלא תוכל לעמוד נגד חזרת ארצות הברית להסכם הגרעין המסוכן עם איראן". אני רק אזכיר לכם, מי שחתמו אצלו על הסכם הגרעין – זה אחרי הנאומים. מי שהאמריקאים – והוא כבר הסכים להקים בפרבר ירושלמי את הקונסוליה. כן, תעשו גוגל, אתם תמצאו שהוא כבר הסכים. אנחנו בלמנו, אבל אנחנו כבר לא בתחרות.

לסיכום, חברים, אתם יודעים, אסיים בסיפור אחרון. דמו בעיניכם חדר חשוך – חבריי בקואליציה, תשמעו, זה משהו באמת – – –

אחי ורעי יאיר, תשמע – כן, יש דבר כזה.

דמו בנפשכם חדר חשוך, חדר חשוך.

אה, תנו רגע. קצת דרך ארץ, פעם אחת בשנה. דמו בעיניכם חדר חשוך מלא בריהוט – – –

דמו בעיניכם חדר חשוך עם ריהוט, ואתה אמור ככה לנווט בחדר, אז אתה מגיע, מדליק את האור לאיזה חמש שניות, רואה, ואז האור נכבה. אז אומנם האור נכבה, אבל אתה, כבר יש לך תמונה איך נראה החדר. אני לא יודע מה ילד יום.

אני יודע שאחרי שנים – –

– – שנתיים-שלוש של חושך – ואני לא יודע לאן אנחנו הולכים כולנו – –

– – חברי הקואליציה, חברי הממשלה, הדלקנו את האור לעם ישראל והראינו איך ממשלה טובה, איך ממשלה משתפת פעולה, איך ממשלת "אנחנו" ולא "אני", יכולה להביא הישגים ענקיים לכלל הציבור בישראל. תודה רבה.