בזבוז חסר תקדים של כספי ציבור לשיפוץ מעון פרטי ברעננה לטובת מעון רשמי

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנחם אתכם על אבלכם הכבד. יהי רצון שלא תדעו צער ותנוחמו מן השמיים.

חבריי חברי הכנסת, התכנסנו לדון מדוע בנט משפץ את ביתו הפרטי בלי אישור במחיר ובאופן חסר תקדים בציבוריות הישראלית, והעולם שותק ומאפשר. כל מי שהיה בעבר שותף פעיל להפגנה כלשהי נגד השחיתות השלטונית – כולם נאלמו דום. כולם מאפשרים לבנט, העיקר שהטרללת שלהם תקודם.

לפני תקופה, כשאמרנו לכם שהממשלה מנסה לחנך אותנו מחדש, צחקתם. הממשלה הטילה מיסים כבדים על חד-פעמי, שתייה מתוקה, ואולי היו כאלה שצקצקו ואמרו: הם, החרדים, מזהמים את הסביבה בפסולת שלהם, בשימוש בחד-פעמי, אז טוב שמעלים להם מיסים, שישלמו יותר, לא נורא. אותו דבר אמרתם שתעלו את המס על שתייה מתוקה, שזה ימנע השמנה וימנע סוכרת, ואנחנו אמרנו לכם שאתם מנסים לכפות עלינו את הערכים המעוותים שלכם במקום לטפל בבעיות האמיתיות של החיים פה בישראל, ואתם לא האמנתם לנו. אנחנו אמרנו לכם שזה חינוך מחדש של כולנו, שאין להם שום דבר מחבר ביניהם מלבד שנאה לכל מה שלא להם, ובשם השנאה אלינו, כל היתר – בני הכפר ובני העיר, כל מי שהם לא הם – כל אחד מוכן לעשות הכול כדי להישאר בממשלה, תוך מחיקת כל ערך אישי קודם, העיקר שהשכל וההיגיון לא יחזרו לפה והעיקר שהימין לא יחזור לשלטון.

השכם והערב הם מפרסמים איגרות ודברי שבח אחד על השני, ובמציאות אנחנו רואים איך כל אחד סוחט את הקופה הציבורית כמה שיותר מכל העם לטובת הטרלול שאותו הוא מייצג. והבדיחה, רבותיי, היא עלינו: בתוך שנה אחת בלבד מחירי הדיור לקנייה הפכו לבלתי מושגים; מחירי השכירות מזנקים; מחירי הלחם והמזון מזנקים; מים וחשמל מתייקרים והדלק מתייקר; התחבורה הציבורית בדרך לעלות יותר, והממשלה, שנהנית ממס הבלו, מרוויחה מהאזרח, ורק האזרח העובד לא מתחיל את החודש.

ראש הממשלה בנט הבטיח להביא לפה את תוכנית סינגפור. בתוך שנה נהיה פה יותר יקר מסינגפור. יוקר המחיה בישראל במקום השישי מלמעלה; לפנינו רק ברמודה, שווייץ, נורבגיה, איסלנד וברבדוס. כל היתר – גרמניה, אנגליה, צרפת, קנדה, יפן וארצות הברית – בכולן זול יותר לחיות מאשר פה בישראל תחת הממשלה הזאת.

אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לספר סיפור קצר, וכדאי שתשמע. בעיירה אחת היה רב שביקש מהחבר שלו לבוא לבקר אותו בעיירה. הגיע אותו חבר לעיירה ושאל – שמע, אדוני ראש האופוזיציה, מוסר השכל. הגיע החבר לעיירה, פוגש את האדם הראשון בעיירה, אומר לו: סליחה, איפה גר פה הרב? אומר לו: איזה רב? אמר לו את שמו. אמר: זה הרב? איזה רב זה, איזה גרוע, נוכל, שקרן, רמאי. טוב, אמר, נפלתי על השונא שלו, מה אני אעשה. הולך, פוגש את השני והשלישי, וכולם – רק דברי הבל על הרב, דברים רעים ונוראים. הוא לא ידע מה לעשות. סוף-סוף הגיע לביתו של הרב. יושב עם הרב, שותים קפה. אומר לו: תגיד לי, ידידי הטוב, מה יש לך פה? כולם מקללים אותך, כולם שונאים אותך, כולם בזים לך. אומר לו הרב: וכבוד זה כלום?

אדוני ראש הממשלה – – –

אדוני ראש הממשלה, באמת, אתה יודע שזה גדול עליך. בינינו, זה גדול עליך, הדברים האלה. כולם לא סופרים אותך, גם החברים שלך. לצערנו ראש ממשלה שלא מחליט הוא לא ראש ממשלה, הוא לא מושל. אף אחד מהחברים הקרובים שלך לא עושה שום חשבון למה שאתה אומר ולמה שאתה מבקש.

באמת, כבוד זה משהו? אם כבוד זה משהו, כמו שאתה מקבל את הכבוד, יערב לך.