קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חברותיי השרות, חבריי חברי הכנסת, משחק התפקידים הזה שראיתם פה קודם בין אבו שחאדה לקארה הוא בדיוק מה שמאפיין את הממשלה הזו. מכיוון שהם יכולים לעמוד כאן על הדוכן ולתקוף אחד את השני במילים קשות, ואז אביר יגיד שאבו שחאדה לא צריך בכלל להיות חבר כנסת ואסור לו להיות פה, ואבו שחאדה יגיד אותו דבר על אביר קארה, ואז הם ילכו החוצה למשרד ראש הממשלה או למשרד האוצר ויסגרו איזו עסקה מאחורי הקלעים, שהמשמעות שלה שבסופו של דבר שטיבי ואיימן עודה ואבו שחאדה וכל החברים שלו, ועופר כסיף, שנכנס לפה עכשיו, יצביעו בעד הממשלה הזאת, ייתנו לה קביים, רשת ביטחון והנשמה מלאכותית.
צריך לומר את האמת, אביר קארה, זאת כבר מזמן לא ממשלת בנט-עבאס, שאגב, גם הוא וחבריו הסירו את המסכות מעל פניהם בשבועות האחרונים, וחזרנו כולנו לראות את הלאומנות הקיצונית האסלאמית הרדיקלית המסוכנת ותומכת הטרור. הרי על מה הם יצרו, גברתי השרה, את המשבר הקואליציוני האחרון? על אותו השקר הנורא של הפגיעה כביכול במסגד אל-אקצא, שהיה עכשיו למסע הסתה שגבה מאיתנו 19 נרצחים.
אבל זו כבר לא ממשלת בנט-עבאס, זאת ממשלת בנט-טיבי. מי שעוקב בשלושה השבועות האחרונים אחרי הכנסת רואה: מה שאחמד טיבי רוצה – עובר, מה שאחמד טיבי לא רוצה – לא עובר. ואחמד טיבי לא עובד בחינם. כן, הוא מקבל תמורות בכסף. אבל אתם יודעים מה, כסף זה הדבר-הפחות נורא, למרות שזו הקופה של כולנו, הממשלה הזאת מפזרת מיליארדים על פרוטקשן ועל אצבעות שהיא קונה; מיליארדים, שהולכים אחר כך לטרור ולפשיעה, ועוד מעט נדבר על זה. אבל הבעיה היא שאחמד טיבי לא מבקש רק כסף. הרמת את הראש של ערביי ישראל בחודשים האחרונים היא תוצר של הבנה חד-משמעית שלהם שהם פרח מוגן. אף אחד לא יכול להתעסק עם הרמת הראש הזאת שלהם כי מי שיתעסק איתה, אז הממשלה תיפול.
היושב-ראש, זה בסדר. אני בכלל לא שומע אותו. עמדתי ידועה, הוא וחבריו כאן בטעות.
היושב-ראש, אני מסתדר, אני באמת לא שומע אותו.
אז הממשלה הזאת מוכרת את הקופה הציבורית, והעבירה כאן בוועדת הכספים בשבוע שעבר מאות מיליוני שקלים, שלשיטתה של הממשלה, לא לשיטתי, יזלגו בחלקם לטרור ולפשיעה. איך אני יודע? הרי גברתי השרה, ההחלטה 550, אותה תוכנית החומש לחברה הערבית, עברה כבר בסוף השנה שעברה למניינם, נכון? בנובמבר או בדצמבר. חצי שנה חלק גדול מהתקציבים האלה לא הועבר מכיוון שהממשלה ידעה והונחה בפניה תשתית מודיעינית מבוססת מאוד שחלק גדול מהכספים האלה עוברים לטרור ולפשיעה, ולכן היא הקימה צוות מכרזים בין-משרדי, שישב על המדוכה וגיבש המלצות לשורה של מנגנונים, חלקם מנגנוני ביצוע ממשלתיים, שימנעו את המעבר של הכסף אל הרשויות המקומיות, ומשם – לפשיעה ולטרור. הממשלה באמצעות זרועות הביצוע שלה תבצע את הפרויקטים ותוודא שהכסף משמש בסוף לייעודו. לקח כמה חודשים עד שהצוות הזה סיים את עבודתו, גיבש את המלצותיו, ועכשיו צריך לבנות את המנגנונים האלה. ואז רע"מ עושה ברוגז וזועבי עושה ברוגז, והינה – וכמובן, צריך את האצבעות של טיבי, כי בשלושת השבועות האחרונים מה שטיבי רוצה עובר, מה שטיבי לא רוצה לא עובר. אתה יכול, טיבי, לצלם אותי, כן. אמרתי קודם, בטח באת בשביל זה.
לא, אתה יכול, זאת ממשלת בנט-טיבי, זאת ממשלת בנט-טיבי, זה כבר לא עבאס. עבאס מזמן כבר לא קובע פה כלום. אז צריך לקנות את האצבעות של טיבי ושחאדה ואחרים, והם רשת הביטחון שמנשימה את הממשלה הזו בכל יום שני ורביעי.
זה מה שאתם עושים, טיבי. הרי זה המשחק שלכם. אתם עומדים פה וצועקים ומצייצים.
ואז אביר קארה עומד ועונה לכם. ואז אתם הולכים לחדר הסגור. ואחמד, אני ראיתי בעיניים פתק צהוב עם שבעה סעיפים, שאתה סיכמת שאתה מקבל בתמורה.
ואני אחשוף את זה, חכה. תן לי, תן לי לסבך אותך עם השקרים שלך. אתה הרי שקרן מדופלם. ותן לי לסבך את בנט ולפיד עם השקרים שלהם, ואת אביר, קארה שעומד פה וצועק עליך ואז הולך ומשלם לך טבין ותקילין.
ואז בשבוע שעבר, כדי לקנות את האצבעות של טיבי ולפייס את רע"מ, שעשתה פה קמפיין הסתה, שכפי שאמרתי עלה לנו בדמים מרובים, וכדי לרצות את זועבי, רצים להעביר כאן מאות מיליוני שקלים בלי המנגנונים האלה, מתוך ידיעה שזה יזלוג לטרור ולפשיעה, ואגב, גם החברה היהודית וגם החברה הערבית ישלמו על זה מחירים כבדים. ומוכרים את הנגב. אז הייתה החלטת ממשלה להלבין שלושה יישובים לא חוקיים בנגב, והיה לה תנאי שלפחות 70% מתושבי הפזורה במרחב ההסדרה יחתמו שהם מצטרפים להסדר כתנאי להקמת הממשלה. ואז מביאים ביום שני שעבר לוועדת הכספים העברה תקציבית, כדי לבנות את התשתיות ואת המרכזיים הציבוריים, את מבני הציבור ביישוב, עוד הרבה לפני שמישהו התחיל. אז שאלתי: רגע, לא הבנתי. מה? הרי יש תנאי. חתמו כבר כל ה-70% או שאתם בונים את היישוב דה פקטו? והתוצאה כמובן, כפי שהיה במשך הרבה מאוד שנים, שאנחנו נהיה גם עם היישובים המוסדרים וגם עם המשך הפזורה שצובעת לנו את כל המרחב בבנייה לא חוקית שמשתלטת על הקרקעות ומשתלטת עליהן בצורה לאומנית.
וגם פה, איך אני יודע? פשוט להקשיב. עבאס, טאהא וטיבי מזכירים לי את ערפאת בזמנו, שנאם נאומי שלום באנגלית ונאומי טרור משולהבים בערבית. תקשיבו מה אומרים וכותבים חברי הכנסת של התנועה האסלאמית ושל המשותפת בערבית. זה לא עניין, גברתי השרה, זה לא עניין של ימין–שמאל, זה בסדר גמור שאנחנו נתווכח בינינו בכמה וכמה סוגיות. זה להיות או לחדול. זה ציונות או לא ציונות. זה האם זאת מדינה יהודית שיהודים יוכלו לחיות בה בבטחה, האם הזהות שלה תישאר זהות יהודית. ושוב, אנחנו היהודים יכולים להתווכח על התוכן שיוצקים אל תוך המונח הזה, מדינה יהודית. אבל הם הרי לא רוצים מדינה יהודית. הם לא רוצים אותנו כאן. והממשלה הזו, שאיבדה את הרוב בציבור ואיבדה את הרוב בכנסת, מוכרת היום את האינטרסים הכי חשובים של מדינת ישראל, כן, לאיימן עודה ולאבו שחאדה ולטיבי ולעופר כסיף ולעאידה תומא סלימאן. ואני אומר לציבור, תראו, תראו איך עאידה תומא סלימאן ברחה בשבוע שעבר לאיזה כנס בבית הנשיא. היא לא ברחה; שילמו לה בתמורה והיא זזה מההצבעה כדי שהקואליציה תוכל להעביר את הצבעותיה. תסתכלו.
עכשיו, אני לא אכפת לי, באמת שלא אכפת לי מתומכי הטרור האלה. הם לא בני שיח אצלי בכלל. אבל שאזרחי ישראל יראו את הממשלה הזו נשענת על הקביים של אויבי ישראל שחפצים בהשמדתה.
הם חפצים בהשמדת הימנים והשמאלנים והדתיים והחרדים והחילונים. חפצים בהשמדת כולנו. והם מחזיקים את הממשלה, והממשלה הזו משלמת להם בביטחון. והיא משלמת להם בכלכלה והיא משלמת להם בקופה הציבורית והיא משלמת להם בנגב ובגליל ובזהות היהודית ובדמוגרפיה. ואגב, היא לא יכולה להעביר אף חקיקת ציונית. היא לא הייתה יכולה להעביר את חוק האזרחות, הביטחוני והדמוגרפי, ונזקקה לאצבעות שלנו. והיא לא הייתה יכולה להעביר את חוק ממדים ללימודים, מכיוון שהיא נשענת על מי ששונאים את חיילינו ותומכים במי שהורג בהם. והיא לא מסוגלת להעביר עכשיו את הארכת תקנות ההגנה לשעת חירום, שמסדירות את המצב המשפטי של הישראלים תושבי יהודה ושומרון, אז היא נזקקת לאצבעות שלנו.
ואנחנו, אדוני היושב-ראש, לא נהיה הקביים ולא נהיה ממלאי המקום של טיבי אחרי שהמסחרה שלכם איתו לא הצליחה, אין לכם מה למכור לו, ואז אתם באים אלינו. אנחנו נפיל אתכם. ואנחנו נחשוף לציבור הישראלי את הצביעות של הממשלה הזו, את המסוכנות שלה, את ההפקרות שלה, את חוסר האחריות שלה, את הנכונות שלה למכור את כל מה שחשוב לאינטרסים הקיומיים של המדינה היהודית, כדי להיאחז בקרנות המזבח של הכיסא.
ומשפט אחרון, שוב, לאזרחי ישראל: תשימו לב איך חברי הקואליציה הזאת מנסים לשכנע אחד את השני שלא כדאי להם להפיל את הממשלה. מה האיום? מה יקרה אם הממשלה הזאת תיפול? הרי אם אתם כל כך טובים – אני כל פעם מחכה שעה לפני שבת לפוסטים של בנט. האיש חי באיזה סרט; מייצר לעצמו איזו מציאות מדומה כאילו הכול כאן דבש. הדלק לא עולה, המים, החשמל, המזון, שום דבר, הדיור – 16%, לא היה מאז קום המדינה, למיטב ידיעתי; שיעשו לי בדיקה בגלובס, אבל למיטב ידיעתי לא היה קצב עלייה כזה, אולי באינפלציה של שנות השמונים. אז מספרים לנו שזה משבר בין-לאומי. היו כבר משברים בין-לאומיים והיו ממשלות. משבר בין-לאומי זה לא תירוץ למה לא לעשות שום דבר ולתת לאזרחי ישראל להיאנק תחת הנטל. משבר בין-לאומי זה כן סיבה להפשיל שרוולים, לזהות סכנות עתידיות, לגבש תוכניות עבודה ולתת פתרונות.
אז אני מסיים, אדוני היושב-ראש. איך אתם משכנעים אחד את השני לא לפרוש? כי אם חס וחלילה הממשלה הזאת תיפול, אז מה יקרה? הימין יחזור לשלטון. גם אתם יודעים שהציבור בישראל ימני. גם אתם יודעים שהציבור בז לכם ולא תומך בכם כבר מזמן.
וגם אתם יודעים שאנחנו הרוב. אתם איבדתם את הרוב בכנסת ובציבור. ואתם מוכרים את כל מה שחשוב למדינה לתומכי הטרור ולאויבינו. אתם תיפלו ונחליף אתכם. בעזרת השם, בקרוב ממש ממשלה יהודית, ציונית ולאומית.
נכון. כשהממשלה לא נשענה עליהם גם אנחנו הצבענו עניינית איתכם. אתה יודע את זה יפה מאוד. מה שהשתנה במושב הזה הוא שאיבדתם את הרוב, ואתם נשענים עליהם ומוכרים להם את המדינה. זה הבדל גדול מאוד.
1,382 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.