קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת המעטים, לצערי, שנמצאים ביום האישה הבין-לאומי, נמצאות איתנו פה למעלה, אני אגיד את השמות – נמצאות פה איתנו חברות מועצות התלמידים והנוער ברחבי הארץ, חלקן יושבות-ראש, מנהלות אזור, סגניות יושבות-ראש, פעילות. הזמנתי אותן היום ליום האישה הבין-לאומי, להצטרף אלינו לכל אירועי היום. היה לנו אירוע מרכזי יפה ומרשים באודיטוריום. הינה חברת הכנסת לימור מגן תלם, שהייתה שותפה לאירוע הזה היום.
למרות שהן פעילות פה בכנסת ולמרות שהן מגיעות פה לוועדות, מבחינתן, לפי מה שהן מספרות, זה היה מאוד משמעותי שהן גם יכלו לשמוע חברות כנסת פחות בתפקיד רשמי, יותר מאחורי הקלעים, גם לראות איך המקום הזה עובד מאחורי הקלעים, גם להבין עד כמה הן יכולות וחייבות להיות משמעותיות בתפקידים שלהן, כי אין לנו דור אחר ואין על מי לסמוך, אנחנו צריכים אותן חזקות ופעילות כדי שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה כמו שהיא – מתקדמת, מודרנית, שתשאף לשוויון. ליהיא ממן, ספיר מוספי, אליה אפוטה אסייג, דורון שחור, תומר לי-נוימן, טליה פרץ וליאל סרוסי, תודה רבה לכן שהגעתן לכאן.
היום, יום שלישי 8 במרץ, מצוין יום האישה הבין-לאומי בכל רחבי העולם. גם כאן בבית הזה, החשוב והיקר לליבי, אנחנו מציינים את היום הזה. כמו שאמרתי, היום הזה צוין באירוע ענק, עם מאות משתתפים, באודיטוריום, האירוע המרכזי, וגם כאן במליאה. כל מי שמכיר אותי יודע עד כמה נלחמתי שנים ארוכות כדי להגיע לבניין הזה, כדי לשרת את העם, את המדינה. לא הפסקתי לרגע להילחם. אצלנו במפלגה זה מאבק, זה פריימריז, זה עוד כנסים ועוד פריימריז, במשך עשור שלם ארבע פעמים, ורק בפעם הרביעית נכנסתי; שלוש פעמים התמודדתי ובפעם הרביעית נבחרתי, ולא הפסקתי להילחם כדי להיות כאן וכדי לשרת.
אני שומעת בזמן האחרון סביב יום האישה כל מיני תלונות: למה יום האישה? לא צריך יום האישה, זה מקטין נשים. זה לא מקטין נשים. אנחנו עדיין לא נמצאים במקום שבו יש שוויון מלא לנשים. הלוואי שהיינו שם. מי שאומר את המשפטים האלה לא מבין שלא הגענו לשם, ושהמאבק שלנו הולך ומתקדם. עד שלא יהיו פה 51%, שזה גודלנו באוכלוסייה – – –
– – שהרבה מאוד נשים לא מבקשות, הן חושבות שהצד השני מבין מה הן רוצות. לא, הן צריכות לבקש.
למען הנערות שנמצאות כאן, למען החיילות שרוצות לשרת בתפקידים הכי בכירים – חיילת שמעוניינת בשירות חובה במדינת ישראל, שמעוניינת לעשות תפקיד, שהיא מעוניינת ויש לה את היכולת הפיזית, הנפשית, המנטלית, הכול, ואותם מבחנים, לא עושים לה הנחות, אבל היא רוצה, היא צריכה לשרת במה שהיא רוצה, במקום שמחייב שירות צבאי.
למען העצמאיות, אורלי לוי, שיוכלו גם לעבוד, גם לקבל דמי לידה, אבל גם להחזיק את העסק שלהם חי ובועט; שכאשר הן יולדות הן יכולות גם לעבוד במשרה פחותה אבל גם לקבל דמי לידה ולטפל בתינוק, לא לבחור בין קריירה לבין אימהות – חוק של אורלי לוי ושלי, שזה יעבור.
למען כל הנשים האלה, העצמאיות, והחיילות והנערות, למען כולן אני קוראת מעל במה זו: תהיו האנשים המשפיעים, תהיו אלה שגורמים לשינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם, שינוי שיתבטא באפשרות שוויונית של כל נערה, של כל אישה, להגיע לאן שהיא בוחרת, לאן שהיא רוצה; להיות פוליטיקאית, עורכת דין, כלכלנית, מנכ"לית, ספרית, מניקוריסטית, מה שהיא רוצה.
זה בידיים שלנו, נבחרי הציבור. בואו נפעל למען חברה שוויונית וצודקת.
אני רק רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שלאף אחד לא נתנו עד עכשיו זמנים. תודה.
אז יש פה תהליך שצריך לעשות. אני יוצאת מנקודת הנחה שיש מספיק נשים שמוכשרות לזה, רק צריך לבוא ולפתוח ולהכשיר ולסלול את הדרך. אנחנו לא מדברים על זה – – –
549 מילים של קרן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.