קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, רציתי לפתוח בזה ולהגיד: היום אנחנו מציינות את יום האישה הבין-לאומי, 8 במרץ, בפעם השנייה, כי גם אתמול ציינו, ואני מודה ליושב-ראש על השותפות ועל עצם העובדה שהכרזת אתמול שזה יהפוך למסורת בבית הזה, והיושב-ראש ישדר מסר לכלל אזרחיות המדינה שהנושא של זכויות נשים ושוויון לנשים הוא באג'נדה גם שלו וגם של הבית.
נכון, אנחנו מציינות היום את יום האישה הבין-לאומי, אבל המאבק הזה הוא לא מאבק מבודד, הוא לא מאבק סקטוריאלי, והוא אכן מאבק ולא חגיגות. הוא אפילו לא מאבק של נשים, לפחות לא רק של נשים. המאבק הפמיניסטי, כמו שאני מבינה אותו, הוא מאבק חברתי כולל למען שוויון וצדק לכול. בשנת 2022 התנועה למען זכויות הנשים בישראל יכולה להתגאות בהישגים מסוימים. יש לא מעט חקיקה שעברה בשנה האחרונה. שיח זכויות נשים חדר במידה מסוימת למערכות השלטון. כל המנהיגים והמנהיגות כבר מבינים שבלי לשלם מס שפתיים לנשים הם יהיו בבעיה. אבל ההישגים האלה הם מצומצמים. הרבה פעמים הם מסתכמים במס שפתיים. אלה הישגים סקטוריאליים מקומיים, שלא משנים את התמונה הגדולה – התמונה הגדולה, שבה נשים עדיין מרוויחות שני-שלישים מגברים; התמונה הגדולה, שבה נשים הן הרוב המכריע ממי שמרוויחות שכר מינימום ושכר נמוך בכלל; התמונה הגדולה, שבה לנשים אין עדיין את היכולת לשחרר את עצמן מקשר זוגי רע ומשפיל ומאיים; התמונה הגדולה, שבה נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל מודרות כמעט לחלוטין ממנגנוני המדינה ונאבקות על זכותן לאזרחות שווה. היום, באותו יום שאנחנו חוגגות או מציינות את 8 במרץ, יום השוויון לזכויות הנשים, כנסת ישראל עדיין דנה בוועדה בחוק האזרחות, חוק האזרחות שמונע מנשים וגם גברים פלסטינים לחיות את חיי המשפחה שלהם לפי ההחלטה שלהם, ובעצם מדיר את הנשים הפלסטיניות אזרחיות המדינה מקבוצת האזרחים והאזרחיות בכלל; התמונה הגדולה – נשים פלסטיניות נרמסות יום-יום תחת מגף הכיבוש.
ומה עושה הממשלה? מה עושה המדינה בהנהגת הממשלה? הממשלה הזו מדברת הרבה פעמים בלשון נקבה, אבל היא גם מעלה את גיל הפרישה לנשים ודנה לעוני אלפי נשים קשות יום. הממשלה הזו אולי מקיימת או מקימה קבינט מגדרי, אבל היא מפסיקה את התמיכה במפוטרות ובמפוטרים שמצבם התערער בעקבות משבר הקורונה. הממשלה אולי מתהדרת בהרבה נשים שרות, אבל עדיין עלויות החינוך לגיל הרך פוגעות בסיכוייהן של נשים להשתלב בשוק העבודה. ואי-אפשר להפריד גם את השאלה הפמיניסטית מהעובדה שיש פה עדיין מנגנון דיכוי אחד ענק, שקוראים לו הכיבוש. אי-אפשר להיות פמיניסטית בלי להתנגד להחזקה של מיליוני אנשים ונשים בלי זכויות תחת שלטון צבאי וטרור מדינתי. אי-אפשר להיות פמיניסטית בלי להתנגד לחוק האזרחות. הפמיניזם הזה הוא פמיניזם חסר, לוקה, עיוור למציאות. מה הפמיניזם שאנו מציעות? פמיניזם שמתגייס למאבק של עובדים ועובדות מוחלשים ומוחלשות; פמיניזם מגויס למאבק למען שוויון חברתי, כלכלי ולאומי לחברה הערבית בישראל; פמיניזם שהוא חלק מהמאבק בכיבוש ולמען שחרור הפלסטינים והפלסטיניות, אבל גם הישראלים והישראליות, מהמציאות הזו. הפמיניזם שלנו רוצה לשבור את מנגנוני הדיכוי כולם, למען כולם וכולן, גברים ונשים יהודיות וערביות, וליצור מציאות חדשה שבה לכולנו, נשים וגברים, שוויון הזדמנויות להתפתח ולהשיג את הזכויות שלנו.
כבוד היושב-ראש, האמת – חשבתי שירדנה תנהל את הישיבה גם היום. איך שאנחנו מכירים את ירדנה, היא עלולה לעשות את זה גם עד הרגע האחרון לפני היציאה לפנסיה, ורציתי לברך אותה. אני חושבת שהשילוב שהיה היום בין הפרידה המאוד-מכובדת מאישה מאוד מכובדת שחנכה את כולנו ויום האישה – אין משהו סימבולי יותר מזה. אני אחסוך במילים בעניין ירדנה ואחכה לרגע שהיא תהיה במליאה כדי להשמיע בפניה את דבריי. תודה.
531 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.