אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשלוש הדקות שניתנות לי, או ארבע הדקות, אני רוצה לדבר על שלושה פשעי ישראל. אמר ביום השפה הערבית – התלונן כאן בני בגין על שיבוש השפה העברית. לקרוא למה שקורה כאן "ממשלה" – זה הדבר האחרון שאפשר לקרוא לה, שיש לו קשר למשילות. הדבר הכי בולט זה חוסר המשילות. אבל יש פה שלושה פשעי ישראל: צביעות, מרמה והפרת אמונים. אלה שלוש ההגדרות של מה שקורה כאן: צביעות, מרמה והפרת אמונים. אדוני היושב-ראש, ביום שני שעבר בשעות הלילה התחלתי עם תקציר הספר שכתבתי, על דברי מה היה כאן ומה הייתה שאלה של פוזיציה, איך אדם יכול להפוך את עורו. הזכיר קודם משה ארבל את הפתוס: יש לנו עם שהולך ומת, מה עשיתם? איך פתחתם את הבדיקות? אנחנו מדברים על סדר גודל של 40, באוסף של דברים – ואני אתחיל, אתם יודעים מה? מיסים.
תוכנית סינגפור – מי לא זוכר את הדבר הזה? מה חוסר המשילות עשו דבר ראשון באמצעות שר האוצר? שבוע אחרי שבוע צווי מיסים חדשים, שבוע אחרי שבוע, וגם דאגו ליוקר המחיה – שלחו מכתב, שלחו מכתב לתאגידי המזון: אנא הורידו מחירים. מעלים מיסים, אין פוצה פה ומצפצף, וכבר הזכירו לפניי את רשימת המיסים שהעלו.
אתם זוכרים את תוכנית "היד החזקה"? מזכיר לכם משהו? היה אחד מימינה – ימינה מתחייבת עד סוף שנת הכהונה הראשונה לממשלה בראשות בנט שהחוק והסדר בנגב יהיו שווים לכל אחד אחר במדינת ישראל. אתם יודעים מה קרה מאז? חוק החשמל, ביטול הנטיעות של קק"ל, עם סיפורי הליבה – ואמרתי לכם, אני מחזיק פרוטוקול מ-16 ביוני עם התוכנית של קק"ל לנטיעות. מ-16 ביוני. ואמרתי, אני לא מדבר על שנת השמיטה. 16 ביוני. אמרו: לא, זו הייתה התוכנית המקורית. הסתובב כאן במין פתוס: זו הייתה התוכנית המקורית.
החלת ריבונות, אתם זוכרים? היה פה אחד, בנט, אתם זוכרים מה הוא אמר? אני רוצה לומר פה בקול הכי ברור: לא רק שאנחנו נחיל ריבונות, אנחנו נחזק את ההתיישבות. לעולם לא נמסור סנטימטר מארצנו לערבים. אל תבטיח לנו תיקים, במקום זה פשוט תחיל את הריבונות על כל ההתיישבות, מחברון עד אריאל, מבקעת הירדן עד מעלה אדומים, כפי שהתחייבת. המציאות היא תמורת תיק ראש ממשלה – אז כן, את עוז ציון ואת רמת מגרון ואת חומש, בדרך, את כולם מפנים תמורת תיק, תיק קטן. דרך אגב, התברר שזה תיק ריק מתוכן, אי-אפשר לעשות איתו כלום. כמה מנדטים, אתם זוכרים, צריך להיות לראש ממשלה? פרק 6 בספר. לא יהיה ראש ממשלה בעשרה מנדטים, זה לא דמוקרטי, צריך יותר. המציאות – צודק, לא בעשרה, בשישה.
פנסיות תקציביות – למה ברגע זה המגזר הציבורי לא תרם שקל למגזר הפרטי? שקל למגזר הפרטי. בפטיש על ישראל כץ: מה היה קורה אם היינו נוגעים בפנסיות התקציביות, של שופטים למשל, 80,000 שקל בחודש, כדי לקיים 80 עסקים באותו זמן? מה קרה לכם? תתעוררו. המציאות – אחת מההחלטות הראשונות של הממשלה הייתה הגדלת הפנסיות. ועצמאים – איך אמר שר האוצר שלהם? שיחליפו מקצוע, שיחפשו מקצוע אחר. היה אחד, בנט, אמר שייתנו להם ואוצ'רים ושנה דמי אבטלה בשביל להחליף מקצוע. מה קרה בפועל?
הספר יצא: בנט נגד בנט, אוסף השקרים והנוכלויות. עלילות מחבר רב-המכר "איך לא לנצח את המגפה". תודה רבה.
498 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.