ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
נתחיל?
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה – אדוני ראש הממשלה.
הוא לא מקשיב לי.
לא, אני רציתי להגיד לו שאני לא בקואליציה שלו, ברוך השם, ואני לא נפגש איתו – אדוני ראש הממשלה, היום מעל בימת הכנסת אני זימנתי אותך לפגישה ציבורית. אני מאוד מבקש מכל המתנדבים, השר טרופר ואחרים, שלא יבואו להפריע לך. אבל כנראה שזו שיטה, אז אני אמשיך הלאה.
בוא נדבר, אדוני ראש הממשלה, על מנהיגות. אמרת השבוע באיזה ריאיון שאתה אוהב לשמוע דעות נוספות, אז בוא נראה איך אתה אוהב לשמוע את זה. מנהיגים, אדוני היושב-ראש, נמדדים בזמן משבר, למשל בזמן מגפה, כמו שאנחנו מצויים בו כעת, שבו המנהיג נדרש להתמודד עם דילמה קשה ומייסרת: מצד אחד לשמור על שגרת חיים, על מערכת חינוך פתוחה, לא לפגוע בכלכלה, ומצד שני, ומאוד לא פשוט – כמה זה עולה בחיי אדם, אדוני ראש הממשלה.
אתה מתגאה מעל כל במה שבתקופתך לא היו סגרים, לא הוטלו הגבלות, ושהצלת – אפשר שקט, אדוני?
תזכור לי את השניות האלה.
אתה מתגאה מעל כל במה שבתקופתך לא היו סגרים, לא היו הגבלות, ושהצלת את הכלכלה, ואתה לא שוכח אף להטיח בראש הממשלה הקודם שבתקופתו היו שלושה סגרים. בוא נעזוב רגע את זה שאתה מתעלם – בין מדינה לא מחוסנת לבין מדינה בתחילת מגפה. במשך שנה וחצי שבה אנחנו ניהלנו את הקורונה בשלושה גלים קשים שבהם עוד לא היו חיסונים – שהגיעו רק באמצע הגל השלישי, הראשונים בעולם – נפטרו, לצערנו, אדוני ראש הממשלה, 6,200 איש, שהם ממוצע של 344 בחודש, ואילו מאז שאתה על הכיסא – לא תוכל להתחבא, גם עם השר טרופר, לא תוכל להתחמק – נפטרו בשבעת החודשים האחרונים 3,000 איש, ממוצע של כמעט 430 נפטרים בחודש, והקצב קטלני ומטורף. רק בשבוע האחרון, אדוני, נהרגו מקורונה יותר קורבנות ממה שנהרגו בתאונות דרכים בשנה שלמה, וכל זה קורה כשהמדינה מחוסנת, ואחרי שהודעת לאזרחי ישראל שקנית זמן כדי להיערך לגל האומיקרון שמכה בנו ללא רחם.
אתה יודע היטב שבלי ההגבלות שהיו פה בגלים הראשונים, כשעוד לא היו החיסונים, היינו עלולים להגיע לעשרות אלפי מתים, כמו באיטליה. אם נתניהו היה מנהל את האירוע אז כפי שאתה מנהל אותו היום, היינו מגיעים ל-20,000 או 30,000 מתים, רחמנא ליצלן. איך אתה, אדוני ראש הממשלה, עוד מעז להתרברב נגד הפעולות שהיו הכרחיות לשעתן והצילו חיים רבים, כשבתקופה שלך, בגלל אפס המעש והכחשת הקורונה של חלק גדול משרי ממשלתך, נפטרו יותר אנשים באופן יחסי ממה שנפטרו אז? זה פשוט אבסורד נורא ואיום.
במקום לנהל את המגפה, השלת מעצמך כל אחריות והטלת אותה על הציבור, ואתה מבקש מכל אחד להיות אחראי לעצמו. כדי לחפות על חוסר התפקוד שלך ושל ממשלתך אתה מנופף בסיסמה: לחיות לצד הקורונה. אבל לדאבון לב, ל-3,000 הקורבנות שנפטרו מקורונה בתקופה הזו הסיסמה הזו כבר לא תועיל. הם כבר לא יוכלו לחיות לצד הקורונה. הם גם לא יכולים להפגין נגדך, ומשפחותיהם יכאבו את הכאב הזה ואת האובדן כל ימי חייהן.
אדוני היושב-ראש, העם היהודי הצטיין לאורך כל הדורות בהצבת ערך קדושת החיים מעל כל הערכים. "חיים לפני הכול". פרנסה זה חשוב, אבל גם בתפילה, אנחנו מקדימים קודם כול רפואה ואחר כך פרנסה. שגרת חיים זה חשוב, אבל לא בכל מחיר. ומה אתה עשית, אדוני ראש הממשלה? אז ככה: ליברמן החליט שהכול יימדד דרך החור שבגרוש, וזו הפכה להיות מדיניות האי-הגבלות שלך. הפקרתם את האזרחים על מזבח הכסף. השארתם את בתי החולים להתמודד לבד עם ההשלכות של ההפקרות הזאת. הרופאים והאחיות קורסים, ואתה אתמול בפתח ישיבת הממשלה אפילו לא מזכיר את זה. נכון, זה לא פופולרי להטיל הגבלות, זה גם עולה כסף למדינה, אבל יותר קשה לספור מתים. כאן נבחן מנהיג, ובמבחן הזה כשלת. אתה יכול להגיד אלף פעמים "אבל ביבי", "אבל ביבי" ו"ביבי", אבל האמת היא שהוא ניהל את האירוע. הוא לא התכופף תחת לחצי שרים או דעת קהל. הוא נהג בסמכות ולקח אחריות. בממשלה הקודמת כולם ידעו מי מנהל את האירוע, מי הקובע, ואת ההבדל הדרמטי רואים היום.
הגיע הזמן, אדוני ראש הממשלה, שתדע: מנהיג עושה מה שצריך, לא מה שנחמד, לא מה ששר האוצר שלו מחליט, וגם לא מה שקובעים לו באולפני התקשורת. כולנו זוכרים שהתגאית שהיית הראשון שזיהה את האומיקרון וקנית זמן. מה עשית בזמן הזה? איך הגענו לכאלה שיאי תחלואה? למעלה משבעה חודשים אתה מנהל את האירוע, ואנחנו בשיא של הדבקות, שיא של חולים קשה, שיא של נפטרים, וכל זה במדינה מחוסנת ברובה, ובנגיף הרבה פחות קטלני.
עיתון הטלגרף הבריטי רק אתמול אמר שהפעם הם מבקשים איך לא ללמוד מישראל. איך שגלגל מתהפך לו. בממשלה הקודמת הם ביקשו, כל העולם, ללמוד מישראל, והיום הם אומרים: בוא נלמד מה לא לעשות. עזוב את הביזיון, אדוני ראש הממשלה, אבל זו טרגדיה לאומית. איך זה קרה? אני אסביר לך. הממשלה שלך היא כיתה של בינוניים, אוסף של אנשים חסרי חזון ויכולות, והאיש החלש ביותר בכיתה הוא המורה עצמו – כן, אתה, ראש הממשלה, שמאחוריך עומדים הכי פחות מנדטים. ובכיתה הזו יש כמה ילדים בריונים שמכתיבים לך את סדר-היום. אתה מספר להם שיש מגפה, והתלמיד איווט אומר: זו שפעת. אתה אומר: צריך פיצויים – הוא עונה לך: נייט. אתה מכריז על חיסונים בבתי ספר, ואומרים לך במקהלה השרים: לא בבית ספרנו. לדאבוננו, אתה לא מנהיג, אתה מונהג, לא מנהל אלא מנוהל. וכשאתה בא למסיבות עיתונאים להציג את מה שאתה לא, לפחות שים תמרור נגרר.
ועכשיו, ברשותך, נעבור משיעור בריאות לשיעור בכלכלה. נפתלי, המורה של כיתת הבינוניים, ידוע כליברל כלכלי שחלם בקול רם על סינגפור, שנאם בלהט על יוקר המחיה ויצא בשצף-קצף נגד העלאות מיסים. אבל אז מגיע הילד הגברתן בכיתה ומחליט: אין סינגפור ואין בטיח. יש מס גודש, מס משקאות, מס מטרו, מס על כלים חד-פעמיים, העלאת ארנונה, העלאת מס רכישה, מס שמנים, שיעלה את מחירי התחבורה הציבורית, מס פחמן, שמעלה את מחיר החשמל, ובנוסף, לא נשכח את מחירי הדלק המאמירים. והמורה הליברל מסינגפור משותק עד אימה. אם רק היית טורח להגיע לכנסת, לפני שלושה חודשים היה פה דיון ודיברנו על כך שהממשלה היא שמתדלקת את יוקר המחיה במו ידיה. מה אתה מצפה מהחברות הגדולות כשהן רואות שהממשלה עצמה מעלה מיסים ומתעמרת בחלשים? למה שהן לא יעשו את זה? כלכלה מונעת גם מאווירה, בטח כשהיא באה מהממשלה.
כבר כמה שבועות שקטסטרופת יוקר המחיה משתוללת, ואתה דיברת על זה לראשונה רק אתמול. אם זה לא מספיק, אתמול זכינו לראות, חבר הכנסת דוד ביטן, אתמול ראינו תרגיל מנהיגותי מדהים, הפגנת כוח בקנה מידה שגם קים ג'ונג און לא היה יודע לעשות: ראש הממשלה צועד למשרד האוצר ומבקש להצטרף לישיבת חירום עם שר האוצר. איזו מנהיגות. איזה מחווה לשר האוצר ולפקידים שלו, שמבינים מייד מי בעל הבית. אני שואל אותך: נראה לך שאריק שרון או נתניהו היו רצים אחרי פקידי האוצר? הרי כל ראש ממשלה היה מזמן אצלו בלשכתו מייד אחרי ההתפרצות ולא עכשיו. אבל אתה באת וביקשת יפה להיכנס. כך לדאבונך אתה מגלה, אדוני, שבינך וליברמן ולפיד יש חלוקת עבודה טרגית של סמכות ואחריות: הסמכות היא שלהם, ואילו אתה נותר בודד רק עם האחריות.
והאחרית היא כולה שלך, גם בקריסה הבריאותית וגם בקריסה הכלכלית. תודה רבה.
1,111 מילים של יעקב אשר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.