ציון יום זכויות האדם

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שמעתי את הדוברים והייתי רוצה – זה הוזכר על ידי אחד הדוברים, נדמה לי שדווקא על ידי חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לדבר על דבר שלפי דעתי הוא מאוד אקטואלי בהקשר הזה. אנחנו מדברים על זכויות אדם, יום זכויות האדם הבין-לאומי, שמצוין ב-10 בדצמבר, יום החתימה על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אבל מהי הזכות הכי חשובה בקרב זכויות האדם? הזכות לחיים ולביטחון אישי. זאת הזכות שמוזכרת בסעיף 3 להכרזה. היא מופיעה שוב בסעיף 6 לאמנה הבין-לאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966. השופט מישאל חשין, זיכרונו לברכה, הגדיר אותה, את הזכות לחיים, הראשונה במלכות במסדר זכויותיו של היחיד. למה אני אומר את הדברים? כי בהרבה מאוד מהדברים שגם עולים כאן, על הבמה הזאת, משתמשים במושג זכויות אדם בצורה אמורפית, בצורה ערטילאית, בצורה מנותקת, כשמתקבלות החלטות כמו למשל החלטות שהתקבלו בשנתיים האחרונות במדינת ישראל ובכל העולם בנושא ההתמודדות עם נגיף הקורונה, גם החלטות שפגעו בזכויות אדם. מה לנו יותר פגיעה בזכויות אדם מזה שאדם יושב בביתו, בסגר, מגבילים את חופש התנועה, אומרים לו, תתרחק רק 100 מטר מהבית, פוגעים לו בזכות לפרנסה בענפים כל כך רבים וכדומה? פגיעה בהרבה מאוד זכויות אדם.

אבל, חבר הכנסת סעדי – – –

חבר הכנסת סעדי, פגיעה בחופש התנועה היא פגיעה בזכות יסוד של האדם, ולא חשוב כרגע אם זה סגר, מרחק מהבית, אם אסור לך לצאת מהעיר וכדומה, או אפילו אסור לך לצאת מהארץ, או אסור לך לצאת מהארץ למדינות מסוימות.

כל הדברים הללו הן פגיעות בזכויות אדם. אבל אנחנו מצדיקים אותן, כי אין זכות מוחלטת. תמיד יש איזון בין זכויות. כל זכות היא יחסית. אי-אפשר, כשדנים בסוגיות מהסוג הזה, שיש בהן סכנה לחיים עצמם, להתעלם מהסכנה המרכזית בשם זכויות, חשובות ככל שתהיינה. אני אומר את זה בכוונה, גם אפרופו הדיון שנגע בו חבר הכנסת סעדי, בדבריו, שהיה פה אמש, בנושא חוק החיפוש.

רבותיי וגבירותיי, אנחנו לא יכולים להצטעצע, אנחנו במצב שבו אין פיענוח של פשעים חמורים כמעט בכלל בחברה הערבית. כמעט 80% ממעשי הרצח לא מפוענחים. כמעט 80%, זאת אומרת שמפוענחים 20% ממעשי הרצח. אני מדבר על העבירה הכי חמורה בספר החוקים. ובגדר הפיענוחים אני מכליל את אותו מקרה, לא עלינו, שבו הבעל רצח את אשתו וחיכה עם הסכין שהמשטרה תבוא. בסטטיסטיקה גם זה פיענוח, אבל אנחנו יודעים שזה לא פיענוח. אנחנו מדברים על הרבה מאוד – ואני הבאתי לפה את חוק עונשי מינימום, והכנסת חוקקה והתאחדה.

נכון. אבל זה בדיוק העניין, חבר הכנסת סעדי. חוק עונשי מינימום מתעסק עם העבריין שנתפס, שנחקר, שהורשע ואז אתה בא לעונש. אבל מה קורה כשאין פיענוחים? אם אני אומר ש-80% ממעשי הרצח לא מפוענחים – ואתם יודעים היטב כמה זה מעבירות הירי, מעבירות הרכוש, מעבירות אחרות. אין פיענוחים, ולמה אין פיענוחים? בין היתר כי יש שלטון של פחד. כי אנשים חיים בפחד. ואני מבין את זה, ואני רואה את זה.

תקשיב, חבר הכנסת סעדי, אין מנוס מהחוק הזה. החוק הזה הוא חוק של הצלת חיים.

אדוני, אני קיימתי – – –

קודם כול, סעיף כזה קיים גם בחוק החיפוש הגדול. אבל כשאנחנו באנו לנתח – – –

הסכת ושמע, חבר הכנסת סעדי. הוא קיים בצורה – – –

זה שנתניהו הצביע אז ככה והיום אחרת, זה רק מוכיח את הטיעון. הוא תמיד מצביע ככה ואז אחרת, לפי האינטרס הפוליטי באותו רגע נתון. זאת לא ראיה לשום דבר, כולנו מכירים את ביבי. את ביבי כולנו מכירים.

חבר הכנסת סעדי הזכיר אותו. אם סעדי לא היה מזכיר אותו – הייתי באמצע טיעון מאוד חשוב.

אבל להביא ראיה מההצבעות של ביבי? אין פה נושא שהוא לא הצביע עליו הפוך.

חבר הכנסת בן גביר, כשאני באתי וקיימתי את הדיונים עם אנשי משרדי ועם אנשי משטרה ועם אנשי המשרד לביטחון פנים, המסקנה הייתה: איננו יכולים רק לעשות את מה שעשינו – בתמיכתכם – בנושא של הרחבת סמכויות בתי המשפט הכלכליים לפשיעה הכלכלית ועונשי המינימום וכדומה. אבל אנחנו חייבים למצוא דרכים להעלות את שיעור פיענוח הפשעים החמורים.

ופה יש, ופה יש – – –

חבר הכנסת כסיף, תקשיב מה המידתיות. קודם כול, ההצבעה כבר הייתה פה ב-04:00 והחוק אושר בקריאה ראשונה, עכשיו הדיון יעבור לוועדת החוקה.

אבל אני מדבר בדיוק על המשמעות. אם יש חשש שסרט, שתיעוד במצלמת רחוב, שמצלמה של עסק מסחרי או של מוסד ציבורי או של בית פרטי קלטו פשע חמור או עבריין שנמלט מזירת הפשע, ויבוא ארגון הפשיעה וייקח את הסרט הזה, או שאפילו אותו אזרח ישמיד אותו, כי הוא לא ירצה להעיד במשטרה והוא לא ירצה שימצאו את זה אצלו, והוא לא ירצה אחרי זה להיות מעורב באירוע, אז אפשר להגיד עד מחר "צו שיפוטי". אני בעד. אבל יכול להיות שאותו זמן יהיה קריטי.

ואנחנו חיים במציאות שבה, אמרתי קודם, 80% ממעשי הרצח לא מפוענחים, זה אומר שהרוצחים מסתובבים חופשי ושולחיהם מסתובבים חופשי, וזה מה שמדיר שינה מעיניי. לא דיון אבסטרקטי על זכויות אדם, כביכול. חיי אדם. וגם אם יש מידע מודיעיני, שיכול להשתנות כהרף עין, שבמקום מסוים יש מצבור נשק בלתי חוקי – כן, בשורה של התניות שהכנסנו לחוק: קודם כול, הוראת שעה של שנה וחצי. צמצמנו אותה מאוד, היו סיעות שביקשו זאת, סיעת מרצ וסיעת רע"מ, והלכנו לקראתן. נוכל לבחון את זה בתקופה לא ארוכה של שנה וחצי. נוכל לראות מה היתרונות שצמחו ומה החסרונות. 2. אישור של קצין משטרה. 3. עבירות של פשע חמור בלבד או – הכנסנו גם עבירות נשק בלתי חוקי או עבירות של פרוטקשן, גידרנו את זה לעבירות מסוימות.

4. כל חיפוש יהיה מתועד. אז יש את האיזונים. אנחנו לא עושים דבר שהוא – להפך, פורסם תזכיר, למדנו את ההערות של הציבור, חלק ניכר מהאיזונים האלה הוכנסו בעקבות ההערות של הציבור. אבל אנחנו לא יכולים – – –

חבר הכנסת בן גביר, יש מנגנונים – – –

אנחנו נוכל בעוד שנה וחצי לבוא ולראות, מצד אחד, אם הייתה בזה תרומה לפענוח פשעים חמורים; מצד שני, אם זה נוצל לרעה, ומה התלונות שהתקבלו בהקשרים האלה, אם בכלל, ולשקול. אבל היום לא לצאת מהקופסה ולא לחשוב איך ניתן – בדרכים לא שגרתיות, לא בדיבורי סרק, אלא בצעדים מעשיים – לתת לרשויות, למשטרה, לרשויות אכיפת החוק, לתת להם כלים יותר טובים כדי שינצחו במערכה הקשה הזאת? זה מחובתנו. זאת חובתנו הראשונה היום.

תקשיב – – –

אתה יודע, חבר הכנסת סעדי, אתה יודע היטב שבהרבה מאוד מאפיינים ההתמודדות היא שונה. היא שונה. היום המצב הרבה יותר קשה ומסובך. הוא יותר קשה והוא יותר מסובך. הלוואי שהייתי יכול לומר שבכל האמצעים הרגילים והשגרתיים המשטרה – הרי הייתה פה הפקרות שלא הייתה כדוגמתה במשך שנים. הדבר הזה, איבדנו – – –

איבדנו את המשילות. אז אני מצדיק. אני גם באתי בכנסת הקודמת, אגב, אני וגם אתם, עם חוק עונשי מינימום באנו לפה בכנסת הקודמת. ניסינו להעביר את עונשי המינימום בכנסת הקודמת, והשר ניסנקורן נעמד על הרגליים האחוריות כי הייתה התנגדות במשרד המשפטים. אני הגעתי למשרד המשפטים, אמרתי: אני יודע שאתם מתנגדים לעונשי מינימום, בדרך כלל גם אני מתנגד לזה; פה יהיו עונשי מינימום, כי אין דרך אחרת, כי לא יכול שעל עבירות נשק בלתי חוקי אנשים ירצו עבודות שירות, כשאנחנו מגדירים את זה כמכת מדינה שהופכת את המדינה למערב פרוע.

אני מגדיר את זה מכת מדינה.

אני מגדיר את זה מכת מדינה.

אנחנו נבצר את זכויות האדם. אני הודעתי, ואני מאמין שתוך זמן קצר מאוד – זה התעכב קצת מעבר למה שרציתי – אנחנו נביא לכנסת את חוק-יסוד: זכויות במשפט. וזה יהיה חוק-היסוד ראשון שעוסק בזכויות אדם, שאני מאמין שיעבור ויקבל רוב בבית הזה לראשונה מאז תחילת שנות התשעים, אחרי 30 שנה. והוא חשוב ביותר. ומי שחשובים לו הזכות להליך הוגן וכל הערכים האלה שבספסלים האלה מדברים עליהם גבוהה-גבוהה – אבל מה עשו במשך עשרות שנים בשלטון כדי לבצר את הזכויות האלה? אני אגלה לך, חבר הכנסת ביטן. אני עשיתי, אני עשיתי את חוק הגנה מן הצדק, אני הבאתי את חוק פסלות ראיה. זה שהממשלה של המנהיג הגדול והדגול לא הצליחה אפילו בדבר הזה לתת גיבוי, זה דבר אחר. אני עושה את זה עכשיו. אז מחר אנחנו הולכים לוועדת החוקה – – –

מחר אנחנו הולכים לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת כדי להכין לקריאה שנייה ושלישית את חוק פסלות ראיה שהושגה שלא כדין. אז היו הרבה נאומים חוצבי להבות, ופתוס, וזעם קדוש, והסתערות על המערכות, ורשף בעיניים, אבל במבחן התוצאה אפס מאופס. אפס מאופס. ואתם יודעים את זה טוב מאוד, חבר הכנסת ביטן. ולכן, אנחנו נבצר את זכויות האדם גם בהקשר הזה.

אבל אני היחידי שעשיתי. אבל מה לעשות שאני – – –

תשמע, מה לעשות, יש בעיה. יש בעיה – – –

כל אלה שדיברו לא עשו. אבל תבדוק מי חוקק. החוק הראשון שאני העברתי כחבר כנסת, זה כבר 18 שנה, היה החוק שהסדיר את כל הנושא – שהיום גם רוצים ללכת בו עוד צעדים – של כבילה של עציר במקום ציבורי. שבכלל יהיו עילות, שיהיו עילות מוגדרות בחוק, שלא יהיה אפשר רק להשפיל אדם.

הוא לא מיושם כמו שצריך, וצריך לשפר את היישום. אבל אני אומר לך – – –

נכון. אבל עד 2003 בכלל לא היה חוק שגידר את שיקול הדעת של הרשויות, מתי בכלל – – –

את כל אחד אפשר היה להביא אזוק, לא משנה אם יש סכנה שהוא יימלט או לא.

בבקשה.

ואחר כך כשהיו אנשים שבאמת העניינים האלה עניינו אותם בליכוד, חבר הכנסת ביטן, אז היינו גם עושים על זה אצל מיקי איתן בוועדת החוקה, חוק ומשפט, בכנסת השש-עשרה, דיוני מעקב כדי להראות ולוודא שהרשויות מיישמות את זה. ואחר כך, בכנסת אחרי זה, חוקקתי את חוק ההגנה מן הצדק, חוק מאוד חשוב. היום אני שומע שהרבה מדברים על הגנה מן הצדק, מדברים הרבה על אכיפה בררנית, אבל היה מי שחוקק את זה. לכן אני מרשה לעצמי להגיד את הדברים האלה.

עכשיו, אני אומר שהנושא הזה של חוק-יסוד: זכויות במשפט ייצר איזון בין מערכות שיש להן עוצמה מאוד גדולה, שהן מערכות חשובות, שהן צריכות להגן על החוק והסדר במדינה, שאי-אפשר בלעדיהן, שאסור להתנפל עליהן בהכללות ובהסתערות, כמו שקורה לצערי בימים האלה. אבל צריך גם לדאוג לזכויות של האזרח שעומד מולן בהליכי החקירה ובהליכי המשפט, ולשמור עליהן. ואנחנו נעשה את זה, ונעלה את הזכויות האלה לדרגה, למעמד חוקתי.

נחזק אותן. ודבר אחרון, אדוני היושב-ראש, מה שהעלה חבר הכנסת סעדי, ואני חושב שזה חשוב אז אני מתייחס: אנחנו תומכים בעיגון עקרון השוויון בחוק-יסוד: האדם וחירותו. אגב, יש לי הוכחה טובה: אני עצמי הגשתי בכנסת הקודמת הצעה כזאת, לא כתיקון לחוק הלאום, שחברת הכנסת רוזין תקפה אותו קודם – בזה אנחנו לא תומכים, כי אנחנו חושבים שהעניין של שוויון זה עניין של זכויות אדם, ולכן זה מטריה שמקומה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. לא כל השותפות בקואליציה הן כרגע בעמדה הזאת. זו עמדתנו, זו עמדתי, וככל שתהיה בזה תמיכה של כל חלקי הקואליציה, אנחנו נשמח לקדם גם את זה.