ציון יום זכויות האדם

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ממשלה, שרים, אנחנו מציינים היום את יום זכויות האדם הבין-לאומי. ברגע טבעי אתה חושב לעצמך: רגע, אולי באמת לא צריכים את זה? המצב כזה טוב, נחמד כזה, איך שאומרים, מיוחד. אולי בכלל לא צריכים את היום הזה. איך אומר תמיד שר האוצר איווט? הכול גן עדן, הכול גן עדן. אולי באמת הכול גן עדן ולא צריכים בכלל את היום הזה? אבל אחרי זה אתה יושב, חושב ומעמיק הלאה, ואתה נזכר שהיום הזה עדיין חשוב. כל עוד ישנם עוד כמה דברים. אז החלטתי להתעורר מהחלום וקצת להזכיר לחברים היקרים שנמצאים פה איתנו שעדיין, עדיין, וכל זמן שבאמת יש דברים שצריכים לתקן גם בחברה הישראלית, גם בחברה החרדית, גם בחברה הספרדית, גם בחברה של הקהילה האתיופית, כפי ששמענו את זעקתו של גדי – יש לטפל בעוד הרבה דברים, ויש לעשות עוד הרבה. איך אומר השיר? עוד לא אמרנו די. יש עוד ועוד דברים שצריכים לעשות.

אם מנסים רק לעשות חוק שקצת יגרום לענישה או ייתן בלם מסוים, איך שאומרים, לאלה שמנסים להשמיץ את המגזר החרדי או שמנסים להציק לו על זה שהוא דתי, על זה שהוא חרדי, ועל זה שהוא אוחז בדת הזו, ומטרפדים את החוק הזה פה, בכנסת ישראל, לצערנו, מבלי להבין את הדבר הזה – כאשר אנחנו כן מבינים את זה במגזרים אחרים, כמו במגזר הערבי, שחייב להיות חוק כזה, כמו במגזר האתיופי או במגזר הרוסי. בכל מגזר אחר מבינים שכן צריכים חוק כזה שיבלום השתוללות של הסתה. אבל לגבי המגזר החרדי, אתה יודע מה, הותר דמם. אפשרי גם ללכלך ולהתלכלך. הכול יהיה בסדר.

עדיין צריכים את היום החשוב הזה של זכויות האדם הבין-לאומי כי עדיין מדינת ישראל היא בגדר הבין-לאומי, ולא רק שאר המדינות. תשאלו את שר החוץ, שמטייל בכל העולם, אבל הוא מגיע גם לישראל. אז הבין-לאומי קשור גם לישראל. אני רוצה רק לומר שאם עדיין יש לנו בעיות קשות – ששר האוצר עושה את הכול, אבל את הכול, כדי שתינוקות שבאים מהמגזר החרדי לא יוכלו לקבל את זכויותיהם במעונות היום אלא הם צריכים להיות מודרים מאותו סבסוד שקיים – אז עדיין צריכים את יום הזכויות האלה של האדם, של התינוק. התינוק גם הוא סוג של בן אדם, שיגדל ויהיה לאדם. אבל השאלה היא איך הוא יגדל אם הוא יקבל כאלה זכויות ממועטות. כל זמן שאנחנו רואים שעושים את הכול, שמצירים את צעדיהן של המשפחות – עכשיו, הבוקר, עם הנושא של הטלת המיסים על המשקאות הקלים או על החד-פעמי או על כל דבר אחר, שאנחנו יודעים במי זה פוגע ובאיזו בטן רכה, תרתי משמע, של ציבור זה פוגע – אז גם זה סוג של זכויות שצריכים לבוא ולדון בהן. גם אם רוצים לעשות מהפכה או לעשות שידוד מערכות, מלווים את זה עם קמפיין אמיתי. מראים שבאמת נוגעים בכל המגזרים ולא רק במגזר אחד, כי זה מספיק בולט, ואיך אומרים: צריך לשים קצת פודרה לטשטש את אותם דברים או לשתות כוס מיץ לימון כדי לטשטש את החיוך של שר האוצר אחרי שהוא ככה מצליח לקעקע ולהזיק לאותו ציבור שהוא באמת לא חפץ ביקרו.

אבל עדיין צריך את היום החשוב הזה, כל זמן שישנם מאות ואלפי קרוונים ברחבי הארץ שלומדים בהם ילדים של תלמודי תורה, של בתי ספר, ובקיץ חם להם מאוד, ובחורף קר להם מאוד. אי-אפשר לשים שם תמיד מזגנים, אדוני היושב-ראש, כי החשמל שם בקושי ניתן, אלא אם כן היינו קצת קשורים לחברה הערבית, ששם חוק החשמל ניתן בנדיבות בצורה אחרת ושם החוקים הם כבר לא בדיוק חוק. החוק הופך להיות צחוק, והחוק הופך להיות חוקן. אבל אצלנו, למעשה, בודקים אותך בכל דבר, והילדים יכולים להישאר שם בחום או בקור, וזה לא מעניין אף אחד. עד שייבנו להם הכיתות, עד שתבוא הנחמה, עלולה לצאת הנשמה.

אבל עדיין זה לא זה, חברים יקרים. כל זמן שאנחנו רואים שיש חקיקה בנושא, אפילו דיבור בנושא הזה, שהציבור, המגזר החרדי, צריך להיות חלק אינטגרלי – –

– – מתוך משרדי הממשלה, ועדיין לא רואים את האחוזים שנדרשים, שזה דבר שנקבע, ורואים ממש בודדים, אבל לעומת זאת מינויים אחרים – סבבה, זה עובד יפה – – –

רק שנייה. זה כן עובד יפה. תשאלו גם את שר המשפטים כמה אנשים טובים הוא הכניס למערכת מקרב תקווה חדשה. אז כל זמן שאלה הן התקוות, התקוות הן ישנות, וכל זמן שהיושב-ראש לא נותן לי עוד דקה, ככה מערוף – אז אנחנו, איך שאומרים, נסיים את הנאום ככה באמצע.

אבל תדעו שיש לנו עוד הרבה כאבים לגבי הקהילה האתיופית ולגבי הנושא של לזרוק את החרדים במריצות. יש כל כך הרבה כותרות, כך שהיום הזה חייב להימשך. יום זכויות האדם הבין-לאומי הוא בכללו כל חברה וחברה בישראל. תודה רבה.