קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המשנה, בפרקי אבות, כידוע, מביאה "חביב אדם שנברא בצלם", ואחר כך מביאה עוד דבר, בשביל שלא יתבלבלו ויגידו שמתכוונים – "כי בצלם אלוקים עשה את האדם". ובשביל שלא יתבלבלו שמתכוונים רק ליהודים, לכל מיני אנשים שיגידו – מייד המשנה ממשיכה: "חביבין ישראל, שנקראו חביבין למקום". איזה נס שיש לנו אותך, כבוד השר, שר מסורתי שיודע, שמכיר.
אבל אני רוצה, מכיוון שהנושא הזה קצת עלה לאחרונה – ואני שמח שגם במקרה נמצא פה שר המשפטים; לא שתכננתי לדבר בגלל הנוכחות שלו, אבל הוא מייצג היום את הנושא הזה, הנושא של שוויון. כשמדברים על זכויות אדם, הדבר הראשון שקופץ ועולה לך בראש זה הנושא של שוויון. אני רוצה להתחיל ממקרה מאוד קיצוני. מקרה קיצוני. הגמרא בסנהדרין מביאה על "זעקת סדם ועמרה כי רבה", מה הייתה זעקת סדום ועמורה כי רבה? גמרא וסנהדרין נותנות סדרה שלמה של דברים, מה היה בסדום ואיפה היה הסוף של הסיפור של סדום, איפה אלוקים החליט: אני את העיר הזאת הופך ומסיים את העניין. הייתה שם מערכת משפטית מאוד מסודרת, עם כללים מאוד ברורים – מה קורה אם לאדם יש שור אחד, מה קורה אם יש לו שניים, מה קורה אם הוא מכניס – הסיומת הייתה, כשזה היה השיא, שהייתה בחורה אחת, ריבה. חז"ל מביאים ריבה מלשון "רבה", שנתנה מתנה לחם לעניים, וזה היה בניגוד לחוקי סדום. העונש שנתנו לה – מילאו אותה בדבש, שיעקצו אותה הדבורים, והיא מתה. הצעקה הזאת באה לאלוקים, ואלוקים הפך את סדום.
כשאתה חושב לעצמך – ולצערנו הרב, בהיסטוריה אנחנו מכירים זוועות – איך אנשים מגיעים לרמה כזאת של זוועות, וקורה התהליך של הכללים. הכלל הראשון שהיה בסדום, שכולם מכירים – כל ילד ישראלי מכיר את הביטוי "מיטת סדום". היה כלל: כל אחד מקבל את אותה מיטה, יש שוויון, שוויון מלא. לכן אם אתה קטן מדי, מותחים אותך למיטה. אם אתה גדול מדי, חותכים לך את הרגליים. אליעזר עבד אברהם התחכם איתם ולא נכנס למיטה. חז"ל מביאים את כל הסדר. זאת אומרת, באופן עקרוני מתארים לך שהייתה פה מערכת חוקתית של שוויון. סדום, המערכת הכי נוראית והכי אכזרית שיכולה להיות, אבל התפיסה הפילוסופית שלה הייתה שוויון. יש כללים: אם יש לך שור אחד זה ככה, אם יש לך שני שוורים; אם אין לך לחם, מה פתאום שאני אתן לך לחם? מה פתאום שאני לא אתן לשני? למה אתה צריך לקבל לחם? שוויון. אם מגיעה לך משכורת לחם, תקבל. סתם תקבל לחם? זה לא שוויוני.
לצערנו הרב – ואני אמרתי את זה בראיונות לתקשורת כששאלו אותי למה אנחנו כל כך מתנגדים לחוק השוויון כשזה עלה לאחרונה על ידי איתן ידידי, ואני באמת מאמין בטוהר כוונותיו. ניסו להגיד לי: אתה מתכוון לדבר פלוני או לדבר אלמוני, וזה מה שמציק לך בשוויון. לצערנו הרב, ומי שמכיר את זה – ואין לי ספק שהשר שוותיק פה בבית מכיר את הדיון הזה, את אותו דיון שהיה עם רובי ריבלין בוועדת החוקה בתחילת שנות התשעים, כשקבעו את חוק כבוד האדם וחירותו, חוק-היסוד הראשון בחוקה שאנחנו מדברים עליה כל הזמן, שרוצים לקבוע ורוצים לעשות ואנחנו מתנגדים לה. שאלו שם: מה יקרה אם יבואו לבית המשפט סוג הדברים שקרו פה ב-30 השנים האחרונות. אמרו: לא, לא לזה הכוונה, הכוונה היא לתת שוויון, כבוד האדם וחירותו. וראה זה פלא, אני כאיש חרדי שנמצא 20–30 שנה במערכת הציבורית, פעם אחר פעם, פעם אחר פעם מוכה, מוכה בצורה כואבת, על ידי בית המשפט העליון, על בסיס העניין הזה של כבוד האדם וחירותו והפרשנות המורחבת של נושא השוויון, כי המיטה צריכה להיות באותו גודל. לא יכול להיות שהחינוך החרדי יהיה שונה מהחינוך הרגיל. לא יכול להיות שאישה תלך לשחות בבריכה לא מעורבת. לא יכול להיות דבר כזה. למה? שוויון. איך אתה לא נותן לגבר להיכנס פנימה?
ועוד פעם ועוד פעם חוות דעת של דינה זילבר. בג"צים לאין-ספור על מזון בתוכנית ההזנה לחינוך החרדי, דוגמאות אין-ספור. ואת הדוגמה האחרונה אני רוצה להביא לך, אדוני היושב-ראש, היא הייתה פה אתמול בהופעה של השר יועז הנדל, שנאם את נאום השבטים והגטאות. הוא הביא את נאום השבטים ונאם את נאום הגטאות. כשאנשים רוצים לקבל סוג מסוים של טלפוניה ברמה הפרטית והם סוגרים עסקה עם חברת טלפונים, למה זה מעניין את ריק ג'ייקובס בארצות הברית, שהוא מגיש עתירה לבג"ץ, שבג"ץ מכריח את המדינה להכריח אותי לתת לילדים שלי טלפונים אחרים? לזה קוראים זכויות ושוויון? אנחנו צריכים מאוד להיזהר לא להגיע לאן שהגיעו אחרים וללמוד מההיסטוריה. תודה רבה.
692 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.