קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני שמעתי כאן חלק מהנאומים שמדברים על זכויות האדם ואולי צריך לכנות את זה מבחינתם "זכויות האדם הנכון". גם בוועדות הכנסת, אדוני, אנחנו מדי יום ביומו – לצערי, בעקבות אג'נדה של כל מיני יושבי-ראש – מדברים על זכויות המסתננים וזכויות העבריינים שפלשו בנגב לבתים. בואו ניתן להם חשמל, וניתן להם קלפיות, וניתן להם כך וניתן להם אחרת, ובואו ניתן גם זכויות למתפרעים בשמעון הצדיק ולמי שתוקף יהודים. הם אדם. הם אדם. זכויות אדם.
מה שמדהים, אדוני היושב-ראש, שבדרך כלל זו משוואה בדוקה. אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם וזעקות זכויות האדם בפיהם הם אלה שבדרך כלל נותנים יד לפגיעות הכי קשות בזכויות אדם, לפגיעות הכי קשות. אני זוכר את עצמי מייצג נערות פעילות ימין שבגלל חסימת כביש נעצרו עד תום ההליכים. אני זוכר את עצמי תובע בשם אותן נערות, כי באה שוטרת ואמרה לאיזה ילדה בת 12, בחורה דתייה: תורידי את כל הבגדים, אני צריכה לעשות עלייך חיפוש סמים. איפה הייתם? איפה היו כל אותם אנשי שמאל, אותם אבירי זכויות האזרח? איפה הם היו כשלקחו 10,000 אנשים בגוש קטיף וזרקו אותם מהבית? איפה הם היום? איפה הם היום כשלוקחים את הרכב של טל יושבייב משכונת שמעון הצדיק ופעם אחר פעם מציתים לו את הרכב, מפחידים אותו ואת אשתו ואת הבת שלו, ואין דין ואין דיין? איפה הם היום? איפה הם נמצאים היום כאשר מפנים פעם אחר פעם בשבועות האחרונים את עוז ציון, ואת רמת מגרון ואת גאולת ציון? אין להם גב בכנסת, אדוני היושב-ראש. לשלומי, ומוטי, ואורי, ומרדכי, ילדים שם, אין להם כאן גב, בכנסת, לקיים כל הזמן דיונים בוועדות. איפה הם כאשר פוגעים בזכויות מפגינים? אני רציתי – שקלתי לעשות את זה אבל החלטתי לא להעניש את כל חברי הכנסת. במוצאי שבת הייתי בעוד הפגנה של אהוביה סנדק. אדוני השר, רציתי לבוא עם החליפה שבפעם השישית אני שולח לניקוי יבש כי השפריצו עליה בואש. איזה ריח מצחין. איזה גועל נפש. איזו פגיעה. ולמה? ועל מה? ועל מה? ולא פגיעה רק במפגינים אלא גם בכל מי שגר באזור. איזה ריח. שש מקלחות ולא ירד הדבר הזה. איפה הם? איפה הם אותם אנשים שצועקים על זכויות אדם?
ואני שואל כאן האם זכויות אדם, אדוני היושב-ראש, מבחינת אלה שדיברו לפניי, או חלקם, זה רק לצד אחד? האם זכויות אדם זה רק לכיוון אחד? הצביעות הזאת, הצביעות הזאת לבוא ולזעוק נגד מעצרים מינהליים – עד שמרחיקים איזשהו נער גבעות בלי משפט, בלי הוכחות, בלי ראיות. אף אחד לא מדבר על זה. הצביעות הזאת, לבוא ולצעוק כאן ולהגיד: מפנים, הורסים בתים. איזה הורסים בתים? 55,000 בתים לא חוקיים בנגב על תילם. ולעומת זאת, אם אצלנו בחברון, קריית ארבע, נער יקים סוכה, סוכה הוא יקים, יבואו ימ"מ, יס"מ, בילוש ומשטרה וירחיקו אותו. אז לכל אלה שמדברים על זכויות האדם, מספיק עם הצביעות. מספיק עם כל האמירה הזאת של לבוא ולדבר רק על צד אחד. זכויות אדם מתחילות בילד בשכונת רמת אשכול בלוד שתוקפים אותו, בילד בעיר העתיקה שהוא יהודי והולך עם פאות ומרביצים לו, ואותו ילד ברמלה שאימא שלו אמרה לי, אדוני השר, כבודכם השרים, אימא שלו אמרה לי: הילד שלי לא הולך עם כיפה מחוץ לבית הספר, כשהוא יוצא מבית הספר הוא מוריד את הכיפה.
לסיכום. שאלתי אותה: למה הוא מוריד את הכיפה? לא קרה כלום, זה בסדר, גברת, את יכולה, גם אח שלי חילוני, ההורים שלי חילונים, את לא צריכה לקחת את זה כל כך קשה. היא אמרה לי: לא, לא, איתמר, אתה לא מבין, הוא לא מוריד את הכיפה כי הוא חילוני, הוא מוריד את הכיפה כי מרביצים לו כשהוא יוצא מבית הספר עם כיפה, כי הוא יהודי.
573 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.