קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, מאות אלפי ישראלים עוברים מדי יום ליד גינות סחרוב בכניסה לירושלים, ותתפלאו, רבים לא מכירים מיהו אותו סחרוב מהגינות. אנדריי סחרוב היה פיזיקאי רוסי סובייטי, מדען גאוני, אבי פצצת המימן הסובייטית ופעיל בולט למען זכויות אדם. ב-1975 הוא זכה בפרס נובל לשלום אך לא הורשה על ידי השלטונות בברית המועצות להשתתף בטקס. ב-1980 סחרוב הוגלה ממוסקבה הבירה לעיר גורקי, ובה שהה תחת פיקוח הדוק של כוחות הביטחון של המפלגה הקומוניסטית, הלכה למעשה במעצר בית. ב-1986, עם תחילת הרפורמות בחופש היחסי בברית המועצות, סחרוב שב למוסקבה, וב-1989 נבחר לוועידת נציגי העם של ברית המועצות. בוועידה הוא התבלט כנבחר ציבור שלא נכנע לדורסנות מפלגת השלטון, ופעם אחר פעם השמיע קול עצמאי, חופשי, ליברלי, למרות שריקות הבוז והצעקות של הרוב הקומוניסטי. ישנה תמונה מפורסמת שבה בזמן השמעת המנון ברית המועצות, שיר הלל למשטר הקומוניסטי, סחרוב היה היחיד באולם הוועידה, היחיד בין אלפי צעירים, שנשאר לשבת. כאשר שאלו אותו בדיעבד מדוע הוא נשאר לשבת, סחרוב ענה: אני לא אוהב את ההמנון הזה. בדצמבר אותה שנה, ב-1989, אנדריי סחרוב נפטר מאירוע לבבי כאשר הוא בן 68 בלבד. השנה בחודש מאי ציינו 100 שנה ליום הולדתו.
כאמור, אנדריי סחרוב היה אחד הפעילים הראשונים למען זכויות אדם והפרט בברית המועצות, וגם פעל רבות למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל. סחרוב סבר כי זכויות אדם הן הבסיס העקרוני לכל מערכת פוליטית. הוא חשב כי במערכת הציבורית הבריאה מי שבעצם ערב לזכויות הפרט היא מערכת משפט חזקה, ערכית, עצמאית. הוא התריע לא פעם כי ברגע שהשלטון משתלט על מערכת המשפט, הראשון שנפגע הוא האזרח הפשוט, שמאבד חלק גדול מזכויותיו. זאת הייתה המציאות בברית המועצות, המקום שבו מנהיג אחד, מפלגה אחת, אידיאולוגיה אחת, השתלטו על מוסדות המדינה, כולל מערכת המשפט. את המחיר שילם האזרח הפשוט – בחוסר אונים מול השלטון, בפגיעה בזכויות האדם הכי בסיסיות: חופש התנועה, חופש העיסוק, חופש הביטוי.
האם זה מזכיר לכם משהו שהתרחש כאן, במדינת ישראל, בשנים האחרונות? האם זה מזכיר לכם את התהליך המסוכן שעברנו עד שהגיעה ממשלת השינוי ועצרה אותו? מה שקרה הוא שראש הממשלה לשעבר ניסה להתנקש בדמוקרטיה הישראלית. ראש הממשלה לשעבר הכריז מלחמה על המשטרה, על הפרקליטות, על היועץ המשפטי לממשלה, על בתי המשפט, על מה שנשאר מהתקשורת החופשית. מלחמת חורמה של ממש, ובמלחמה הזאת השלטון הקודם לא בחל בשום אמצעים. ואז הבנו אנחנו כולנו כי הדמוקרטיה שלנו היא לא כזאת חזקה כפי שאולי חשבנו. היא ניצלה בזכות הממשלה החדשה, ניצלה רגע לפני שראש הממשלה לשעבר היה מפרק המדינה. צריך להבין, בניגוד מוחלט למה שמנסים אולי למכור לנו אלה שבמקום לדאוג לזכויות הפרט של אזרחי ישראל דואגים לזכויות האזרח של אדם אחד בלבד: אם הם היו מצליחים להשלים את המזימה הזאת, מזימת ההשתלטות על בתי המשפט, על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על מערכת המשפט כולה, הראשון שהיה נפגע זה האזרח הפשוט.
לכן אני אומר שוב ומדגיש: כשאנחנו מדברים על זכויות הפרט, כשאנחנו מנסים לשמור על זכויות הפרט במדינת ישראל, אנחנו חייבים לזכור כי מערכת המשפט היא הבסיס. כן, היא רחוקה מלהיות מושלמת. כן, יש לנו הרבה מה לשנות, אך כפי שציין אנדריי סחרוב, זכויות אדם הן הבסיס העקרוני של כל מערכת פוליטית – מערכת ששומרת על מערכת המשפט שלה כחזקה ועצמאית. וכך גם נעשה. תודה רבה.
508 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.