קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני ראש הממשלה בפועל, היו לנו 13. איך הגעת ל-30?
אדוני היושב-ראש, עוד לא התחלנו. מהתחלה.
לא. טוב, אני אנסה לעשות את זה קצר. תראה, אדוני היושב-ראש, נמצאים פה חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת מש"ס, ואני חייבת להגיד לך, אני מכירה הרבה מהם, אבל זו הייתה בשבילי הפתעה מדהימה של רמה אינטלקטואלית, מבריקה ואיכותית, באמת חבל על הזמן. זה לא שלא ידעתי. ידעתי. אתה יודע, מי שלומד גמרא אצלנו חייב להיות עם ראש מאוד מאוד פתוח.
אבל אני הופתעתי. אתה יודע, ברגש אימהי, כל פעם שמישהו מדבר נגדם אני מייד קופצת. חוץ מינון. ובכן, בוועדה המסדרת באמת התייחס אדון טופורובסקי, חברנו היקר, בזלזול קצת למלכיאלי, שאמר לו בסך הכול: למה אתה לא מעיר להאוזר, שפוגע באנשים שמדברים, נכנס לדבריהם? ואז אמרנו: אולי יש לו חסינות, גם בתוך הוועדה – אולי יש לו חסינות על החסינות. ואז, אמרתי לו: זה לא עניין של חסינות. לזה מותר ולזה לא מותר. קפץ האוזר ואמר: אני מציע שתשנה את השם שלך ל"האוזר". אה, אבל אתה לא תוכל להיות בש"ס, כי בש"ס אתה תהיה מקום אחרון. ואז אמרתי לו: לא, לא, לא, לא. הוא לא יהיה בש"ס מקום אחרון, כי יש לו נאמנות, יש לו דרך ויש לו אידיאולוגיה. זה לא יכול להיות. אבל אתה, לעומת זאת – איזו אידיאולוגיה? היית ביש עתיד – לא ביש עתיד אלא בכחול לבן; מרוב שאני מבולבלת אני כבר לא יודעת איפה הוא היה. היית בכחול לבן, היית בדרך ארץ ועכשיו אתם בתקווה חדשה.
אבל דבר אחד תבינו, כי אני אגיד לך מה הם חושבים שם, שם – הם חושבים שהם יהרסו את הליכוד ואז הם יבואו על חורבן הליכוד ויבנו ליכוד חדש שהם יובילו אותו. אבל זה לא יקרה, כי אנשי הליכוד לא שוכחים.
עכשיו, זה לא הגיוני. אז מה הוא אומר לי? הוא אומר לי ככה: תקשיבי, את לא בליכוד. את לא הליכוד. אז אני רוצה להגיד לחבר הכנסת האוזר ככה – קורות חיים ממש קצרים של קטי שטרית: מגיל אפס – דימונה זה היה שירות צבאי – מגיל אפס הייתי בתנועת הנוער בית"ר. "בית"ר מגוב ריקבון ועפר", זה ההמנון. הוא לא יודע את זה, אני מבטיחה לך. "בדם וביזע / יוקם לנו גזע / גאון ונדיב ואכזר" – זה אנחנו.
קחו אותנו לכפר עזה. אתה יודע, לא היו אז קיבוצים ויישובים לתנועת הנוער בית"ר. היינו בכפר עזה. מדהים. הייתי בכפר עזה. רגע, שנייה.
גם אבא, זיכרונו לברכה, היה איש חרות. אתה יודע, היה לי סיוט במערכות הבחירות. למה? אני ואחיי היינו צריכים לעלות בית-בית להוריד אנשים להצביע. אוי ואבוי אם השכנים – והשכנים היו מצביעים.
אז לכן, פשוט, אתה יודע, התנסות – אתה מבסוט, נכון?
אחלה. אנחנו רבים, תאמין לי, אנחנו רבים אחד עם השני, ואתם יושבים מבסוטים.
472 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.