קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, באחריות שיש לנו כלפי האזרחים וכלפי הנוער, היא אם אנחנו נמצאים בנושא של אירוע פוליטי בלבד, גרידא. אירוע פוליטי – יש אופוזיציה חדשה, קואליציה חדשה, שרים חדשים, משרדים, ואולי חגיגת דמוקרטיה, או שלכאורה אנחנו נמצאים באירוע ערכי, במשבר ערכי אמיתי. אם רוצים באמת ללמוד אם אנחנו נמצאים במשבר כזה או לא, אנחנו צריכים לדמיין לעצמנו, או מי שיש לו קרוב, לראות את הנוער, לראות את הצעירים, איך הם מסתכלים על מה שקורה כאן בחודשים האחרונים. הם לא רואים רק את זה שקמה ממשלה חדשה, קואליציה חדשה, ימין, שמאל, שמאל קיצוני, ימין ושמאל ביחד. הם רואים את הדברים באופן שהממשלה הזאת – איך היא קמה, מה מסרו לציבור, מה אמרו לציבור, בין שהוא הציבור המצביע האמיתי או שבסך הכול הוא נמצא ועקב אחרי המהלך הזה, מהלך של בחירות, שהוא היה מהלך רביעי או חמישי, שכולם כבר נסחפו. ואז הוא שואל את עצמו אם המנהיגים – מי שעומד בראשות ממשלה, מי שהוא ראש הממשלה החליפי – עומדים מאחורי הדברים שלהם, אם הדברים שהם מוסרים, אם האחריות שיש להם כלפי המסרים שלהם, כלפי הציבור שלהם – אם זה גם מוביל אותם לדרך שהם עכשיו מנהלים ולוקחים את האחריות כלפי הדברים האמיתיים שצריכים להתמודד, בין בנושא הביטחוני, בין בנושא הכלכלי, בין בנושא החברתי, בין בנושא המדיני, או שהוא אומר שהכול זה מערכת שלמה של שקרים, שהכול שזור אחד בשני. אלה השאלות שהם שואלים, ואנחנו צריכים להיות אחראים.
ולא פחות מזה בולטת הדרך שהם גם הקימו את הממשלה. יש שאלה. אני חושב שיעמוד למבחן – לא המנהיגים, לא ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי והמפלגות, אלא הציבור עומד למבחן. האם באמת היועצים הפוליטיים והיחצ"נים של ראש הממשלה, של ראש הממשלה החלופי, של המפלגות, שאומרים: ידברו על זה שבוע, ידברו על זה שבועיים, ידברו על זה שלושה, ישכחו מזה – האם זה באמת יהיה המצב? בוודאי שאנחנו נצטרך לדאוג שכל יום ובכל הזדמנות וכל שבוע נזכיר את זה, ולא לתת לזה לשקוט, ולא לתת שהנושא הזה יתמעט ויכבה, אלא אנחנו נלהיט כל פעם מחדש, נעלה את זה לסדר-היום, מכיוון שזה התפקיד שלנו. אבל מי שעומד למבחן זה הציבור, והוא צריך לדעת: האם הוא יזכור או ישכח; מה יהיה – האם הוא כל פעם יזכיר, כל פעם ייתן גיבוי. בגלל שאני חושב – ואני מסיים – שלא רק זה, גם עצם התשתית וההסכמים הקואליציוניים שעליהם עומדת הממשלה הרחבה הזאת, ושוב ממשלה עם שני ראשי ממשלה, עם שני מנכ"לים ולשכות – הכול עומד על אותו דבר, או שידעו שמה שאמרו אז – כשמגיעים לשלטון שוכחים את הכול, אין אמת בדברים, אין ערכים, אין מצפון, אין אחריות.
419 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.