כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה באמת לברך את היוזמות של החוק הזה, ואלה שבאמת פעלו בהרבה מאמץ כדי שהחוק הזה יעבור. אני רוצה גם להודות לך על ניהול הישיבה.
אני חייב להגיד ברשותכם, ולפנות ספציפית לחברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני לא יודע כמה מכם יודעים שאת רוב שנותיה, עוד לפני שהייתה פה בכנסת, היא הקדישה למאבקים פמיניסטיים, למאבקים למען שוויון מגדרי ולמען שחרור האישה. באמת מאבקים – היא הייתה פורצת דרך, וצריך לזכור לה את זה לטובה. היא הייתה פורצת דרך בחברה הערבית, ואפשר לומר בלי שמץ של הגזמה שההישגים שעד כה הושגו בחברה הערבית בנושא הפמיניסטי ובנושא של מאבקים למען שוויון ושחרור מגדרי ומיני – כולם, כל המאבקים וכל ההצלחות – בצורה כזו או אחרת קשורים ומבוססים על המאבק של עאידה.
מגיע על זה הרבה מאוד ברכות והרבה מאוד חיזוקים, ואני בהחלט גאה להיות חלק מהתנועה הפוליטית של עאידה, כי זו עמדה של כולנו. נכון שעאידה הייתה החלוצה, אבל זאת העמדה של התנועה שלי, ומאחר שיש לי זמן וקצת חסרה לי האקדמיה – אני יכול להגיד שאחד מהקורסים שלימדתי באוניברסיטה היה הקורס על תיאוריות של פמיניזם. אחת מהתיאוריות של הפמיניזם, התיאוריה הרדיקלית – לא לדאוג, אני לא מתכוון להיכנס יותר מדי לעומק הדברים, אלא אם כן תיתן לי חצי שעה, אבל אין לי כוונה לבקש אפילו.
כן, זה נכון. זה לכתוב את הסילבוס.
אבל אני חייב להגיד שאחד מהדברים שמאפיינים את הפמיניזם הרדיקלי, להבדיל מהליברלי, הוא התפיסה שאומרת ששוויון הוא לא השוואת היכולות של נשים לאלה של גברים או אימוץ השיח הגברי – אלא ששוויון אמיתי הוא מאבק כנגד מה שמכונה הפטריארכיה, כלומר השיח שהוא בלתי שוויוני, למרות שזה כמובן הכרחי, אך לא מספיק.
החוק הזה הוא לא רק – וכמובן שזה חשוב בפני עצמו לאין שיעור – אבל הוא לא רק בהקשר או תורם לטובתן של נשים, קורבנות, של אחד מהפשעים האיומים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, אלא זו למעשה תרומה מכרעת, אפילו הייתי אומר תרומה חתרנית, כנגד השיח הפטריארכי, גם אם זה נאמר בין השורות ולא בשורות עצמן. ולכן אני חושב שזה באמת הישג בלתי רגיל, ולא הרבה יוצא לנו כאן לברך איש את רעהו או אישה את רעותה וכן הלאה. אני שמח שיש את ההזדמנות הזאת. תודה.
354 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.