קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני עליתי לכאן כדי להגיד תודה לכל המעורבים בהצעת החוק הזו. לחברת הכנסת לימור סון הר מלך, שיש לנו הרבה ויכוחים עקרוניים, אמיתיים ואידיאולוגיים שונים. רואים את זה בהרבה נקודות – לאחרונה, בחוק ההפרדה מגדרית באקדמיה, שיש לנו ויכוח אידיאולוגי עמוק – ולמרות זאת, מיום שהיא הביאה את החוק הזה בקריאה טרומית הבטחתי לה שאני אסייע לה להעביר את החוק הזה.
החוק הזה – יחד עם חברות הכנסת מהאופוזיציה – הוא חוק מהפכני בעיניי, הוא משנה סדרי עולם, והוא בעיקר רואה את נפגעות ונפגעי עבירות המין. אני חושבת שלא סתם את מובילה אותו; אני חושבת שאת מובילה אותו גם בזכות יעקב, שיושב שם; ואני חושבת שהראייה שלך בנושא פגיעות מיניות היא ראייה משמעותית וחשובה. היה לי חשוב לבוא, לעלות ולדבר רק על זה, למרות שיש לי עוד הרבה דברים לומר על מה שהיה במליאה, אבל, מה שנקרא, נישאר באירוע הזה.
החוק הזה הוא שותפות של גברים ונשים, כי העולם הזה של נפגעות הוא גם עולם של נפגעים. והרבה פעמים, נכון, הרוב קובע, ולצערי, הרוב הן נשים, אבל כל אדם שנפגע מעבירת מין הוא אדם שהמדינה חייבת לסייע לו, חייבת להיות שם עבורו, ובעיקר חייבת להבין שלוקח שנים לפתוח ולדבר על עבירות מין.
כשאנחנו מדברים על אונס תמיד חושבים שזה כמו בסרטים, זה באיזו פינה חשוכה, מישהי הולכת ואונסים אותה. אבל רוב המקרים במקרי אונס נעשים על ידי מבוגר או אדם שהאדם שנפגע מכיר היטב. זה נעשה בבית, זה נעשה בחדר סגור, זה נעשה במקום שזו הסביבה הבטוחה של הנפגע. הרבה פעמים כשאדם, כשאישה או גבר עוברים תקיפה מינית, בטח ילדים, זה נעשה על ידי אנשים שהם מאמינים בהם, אנשים שהם אהבו אותם, אוהבים אותם – אהבה מעוותת, כן? אבל כך הם רואים אותם. לכן הרבה פעמים, בטח כשהם קטינים, לוקח להם זמן בכלל לבוא קדימה ולומר את מה שעבר עליהם.
לכן, לדוגמה, החוק שלי של שמירת ערכות האונס מתחבר כאן מצוין. כי בסוף, כשאותה נאנסת עוברת תקיפה מינית, יש לה – מה שהחוק לשמירת ערכות אונס עשה, הוא אפשר לשמור במשך 50 שנה את ערכת האונס, וכך גם אם היא תיזכר עוד שנתיים או שלוש או ארבע שנים או אפילו עשר שנים, יהיה מי שישמע אותה.
אני רוצה לברך את חברות הכנסת המציעות – את שרון ניר, את אפרת רייטן מרום, את עאידה תומא סלימאן ואת כל חברות הכנסת – גם מרב מיכאלי וגם מירב כהן – שהיו שותפות לחוק הזה, ואת חבר הכנסת אלי רביבו. מעטים המקרים שבהם רואים גברים, בטח מהקואליציה, מתגייסים לטובת נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. חבל, כי אתה יודע, יש לי את מרגי בחוק של שי לי עטרי, אבל זה מאוד נדיר. זאת אומרת, יש אותך כאן, אבל זה נדיר, וזה לא אמור להיות ככה, כי למה שגברים לא ייקחו חלק בעניין הזה של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית? זו לא אוטוריטה נשית.
נכון. זו לא אוטוריטה נשית, זו אוטוריטה שמשותפת לכולם.
אני רוצה להגיד לכל חברות הכנסת, ולך, לימור: מי שיעביר את החוק הזה הוא חברי וחברות הכנסת מהאופוזיציה. אני מקווה שאת מסתכלת ורואה, כי נשארנו פה כדי להצביע בעד החוק, בטח ביום כזה שבו לקואליציה אין רוב. אבל מדובר באופוזיציה עניינית, ואני רוצה להזכיר לכולם שבכנסת הקודמת התגייסה הקואליציה והפילה לי את חוק שמירת ערכות אונס, כן, ואני לא אשכח את זה לעולם; למרות זאת, באופוזיציה שאנחנו חלק ממנה, אנחנו תמיד תמיד נראה את נפגעות ונפגעי תקיפה מינית לפני שיקולים של אופוזיציה וקואליציה. תודה רבה.
547 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.