קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני בוחר לדבר על המצב הכלכלי, על יוקר המחיה – דברים שכואבים לציבור הישראלי יום-יום, שעה-שעה, בארבע השנים האחרונות.
הסיפור של קרפור הוא לא רק סיפור של רשת שיווק – היה פה היום בתורנות שר הכלכלה, אני מאוד קיוויתי שהוא יישאר, אבל הוא הלך. אני מאוד מקווה שהוא יצפה בנאום שלי – זהו הסיפור של קרפור, הוא לא סיפור של רשת שיווק. זהו סיפור על הכישלון של הממשלה במאבק ביוקר המחיה. כשהבטיחו לנו את כניסתה של קרפור לישראל, אמרו: כאן תהיה תחרות אמיתית. אמרו שהמחירים ירדו ושהצרכן הישראלי סוף סוף ינשום לרווחה.
אבל מה קרה בפועל? שר הכלכלה, יחד עם ראש הממשלה, נראו מחויכים ביום שגזרו את הסרטים בהגעת קרפור. הכניסה הייתה בתופים ובמחולות, זו הייתה הבטחה גדולה – שלא מומשה. לפי הפרסומים, דווקא אחרי ההשקה מחירי עשרות מוצרים עלו. המשפחות בישראל לא מרגישות הקלה, הן מרגישות עוד ועוד התייקרויות, עוד ועוד מכות בכיס. המחקר שהתפרסם השבוע בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב מציג תמונה אחרת לחלוטין – לא עוד כתבים מטעם, לא עוד תשלומים ופרסומים בעיתונים על ידי משרד הכלכלה – מחקר שנעשה באוניברסיטת תל אביב, טרי טרי מהתנור: לא ירידת מחירים, אלא עליית מחירים בעשרות מוצרים.
כלומר, ההבטחה הכלכלית שעליה בנתה הממשלה את כל הקמפיין שלה פשוט קרסה. שר הכלכלה השקיע 50 מיליון שקלים מכספי הציבור כדי לממן לקרפור מסע פרסום. קרפור אכן הוזילה 50 מוצרים, אבל במקביל העלתה מחירים של מאות מוצרים אחרים. זה מארב קלאסי לצרכן: הוא מגיע בגלל מוצרים מוזלים, אבל משלם יותר על שאר המוצרים שבסל הקנייה שלו. זו בדיוק הבעיה. תחרות אינה מטרה בפני עצמה, תחרות היא כלי. אם בסופו של דבר הצרכן משלם יותר, סימן שהתחרות לא באמת עובדת. כניסת שחקן חדש לשוק לא מספיקה כאשר מבנה השוק נשאר ריכוזי. כוח המיקוח נשאר בידי אותם גורמים, ואין פיקוח אמיתי שההוזלות מגיעות לצרכן.
המחקר הזה מוכיח שאי-אפשר לנהל מדיניות כלכלית באמצעות מסיבות עיתונאים וסרטוני יחסי ציבור. צריך לבדוק תוצאות, צריך לשאול שאלה פשוטה: האם המחירים עלו? מי אחראי? אבל יש גם כשל נוסף: שר הכלכלה ניצל את מעמדו הציבורי כדי לקדם גוף מסחרי. שר הכלכלה אינו משרד פרסום – תתעורר – הוא לא אמור להיות הפרזנטור של רשת שיווק, התפקיד שלו הוא להגן על הצרכנים. וכשהנתונים מראים שהמחירים דווקא עולים הוא צריך להסביר לציבור איך עפו 50 מיליון שקלים לפרסום, המחירים לא ירדו, ו-50 מיליון עפו מהקופה הציבורית.
יוקר המחיה בישראל אינו נובע רק ממספר המתחרים בשוק, הוא נובע מריכוזיות, מכוח שוק גדול מדי של יבואנים וספקים. האזרחים לא צריכים עוד קמפיין, הם צריכים קבלה קטנה יותר בסוף הקנייה. סל בסופר שעלה בממוצע 800 שקלים לפני שנה וחצי, אולי שנתיים, עולה היום למשפחות רבות כ-1,200 שקלים. הממשלה הרעה הזאת ושר הכלכלה לא עשו דבר וחצי דבר כדי להוריד את יוקר המחיה עבור אזרחי מדינת ישראל. אין לי ספק - - -
אני מסיים. אין לי בכלל ספק שהחשבון של הסופר יעבור לחשבון בקלפי. תודה.
465 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.