קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בטרם אציג את הצעת החוק, אני חייב להתייחס בקצרה למה שאירע פה עכשיו. אני רוצה להקריא - -
- - לחברי הכנסת של ישראל ביתנו, לחברי הכנסת של יש עתיד, לחברי הכנסת של מפלגת העבודה, לחברי הכנסת של המחנה הממלכתי – יש מפלגות שאין לי מהן ציפיות, מפלגות של תומכי טרור, אבל אני רוצה להקריא לכם מהאתר של הצלב האדום הבין-לאומי את הכותרת שפורסמה פחות משנה. לאחר האירועים, הטבח, החטיפה ברצועת עזה, שנחטפו אנשינו לרצועת עזה.
הכותרת שפרסם הצלב האדום הבין-לאומי באתר שלהם: אין פלא שהעזתים זועמים, הצלב האדום איננו מגן עליהם. בכתבה, במאמר ארוך כותב ראש המשלחת של הצלב האדום הבין-לאומי, כותב ומסביר עד כמה הם גינו את ישראל; עד כמה מצוקתם של העזתים נגעה בליבם. אותו צלב אדום שחטופות ששוחררו בסבב הראשון, הגישו נגדו תביעה על כך שלא עשה דבר למען חטופינו. אותו צלב אדום, שאני חייב לומר, אפילו בכלי התקשורת שאני בדרך כלל לא מאוד מסמפט את הנטייה הפוליטית שלהם, עשו מערכון שלם על כך שהם הפכו להיות נהגי אובר, כי מלבד הסעת החטופים הם לא עשו דבר למאמץ הלאומי של כולנו להשבת החטופים.
לגנות את ישראל הם יודעים; לגנות את החמאס זה לא מעניין אותם. הם גינו את ישראל אלפי גינויי שווא; את המדינה שנלחמת בטרור רצחני תוך שמירה על זכויות אדם וחוטפת גינוי אחר גינוי מהארגון הזה. אתם הרמתם את היד. אתם הרמתם את היד עם תומכי הטרור; הרמתם את היד כדי לאפשר לצלב האדום הבין-לאומי לבקר את מחבלי הנוח'בה. על זה הרמתם את היד. אז אני מבין את הכיף, את חגיגות הניצחון שעשיתם פה.
מיקי, אני שמח שזה מעצבן אותך, כי זה מראה שעוד לפחות קצת מצפון נשאר.
מיקי, אני חייב לומר לך שאני שמח שזה מרגיז אותך, כי זה אומר שקצת מצפון נשאר לך.
אנחנו – אני חשבתי, אני חייב לומר, שהנושא של המלחמה הנחושה בטרור הוא לפני ואחרי כל מחלוקת פוליטית, והעובדה שאתם חגגתם פה יחד עם הח"כים תומכי הטרור את הניצחון, את הניצחון - - -
את מדינת ישראל? את מי ניצחתם? אני הייתי מצפה שכדי למנוע מהארגון הזה שלא עשה דבר למען החטופים שלנו, מלבד לגנות את מדינת ישראל, למנוע ממנו את הביקורים אצל מחבלי הנוח'בה הארורים. אין ימין ואין שמאל, ישראל לפני הכול – פעם שמעתי את הסיסמה הזאת איפשהו. את מי ניצחתם? אני עובר במעבר מאוד חד – אני באמת לא מצליח להבין מה עבר עליכם. אתם תצפו בעצמכם מאוחר יותר, או מחר, או מחרתיים, אתם תתביישו שהייתם חלק מהדבר הזה, להצביע למען זכויותיהם של מחבלי הנוח'בה, באמת זה מה שחסר לכם, זה מה שחסר לכם לעשות, לדאוג לזכויות של מחבלי הנוח'בה. אין מילים.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, לדיון בהצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין, אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155), התשפ"ו–2026 . הצעת החוק היא פרי מיזוג של כמה הצעות חוק של חברי הכנסת אלי רביבו, אפרת רייטן מרום, שרון ניר, עאידה תומא סולימאן, מירב כהן, קארין אלהרר, לימור סון הר מלך, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יולי מלינובסקי, חמד עמאר, אחמד טיבי ועופר כסיף.
מטרת הצעת החוק המונחת בפניכם היא להאריך בתקופה נוספת את מניין תקופת ההתיישנות בעבירות מין שבוצעו בקטינים. בטרם אציג את הצעת החוק, מעט פרוצדורה פרלמנטרית, שיש בה הרבה יותר מפרוצדורה פרלמנטרית. נמצאת פה לשעבר יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת פנינה תמנו, שביוזמתה ובדחיפתה הוקמה אותה ועדה משותפת – אני חייב לומר: מיוחדת. בדרך כלל זה די נדיר שמקימים ועדות משותפות לקואליציה ולאופוזיציה. הוועדה הייתה בראשות חברי הכנסת מהאופוזיציה, ועדת החוקה, כמובן, בראשותי, מהקואליציה, והתעקשנו, ולמרות שזה דרש גם מאמצים, גם אל מול הייעוץ המשפטי של הכנסת ואל מול הכללים, הקמנו ועדה משותפת כדי שהחוק הזה יטופל, גם בהקדם האפשרי. אנחנו מכירים, כולנו, את הכללים לגבי ועדות משותפות, אפשר לפעמים לקיים דיונים גם במקביל, גם בשיא העומס. אני רוצה להגיד לך תודה על שזיכית את ועדת החוקה והוועדה שלך, שהייתה אז, והוועדה המשותפת בחוק החשוב הזה.
סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, קובע כי, ככלל, תקופת ההתיישנות החלה על עבירות מסוג פשע היא עשר שנים מיום ביצוע העבירה. אולם, לעניין עבירות מסוימות, ובהן עבירת האינוס, עבירת מעשה מגונה בנסיבות סעיף 348(ב) לחוק העונשין ועבירות מין במשפחה לפי סעיף 351(א), (ב) ו-(ג)(1) ו-(2) לחוק, נקבע כי תקופת ההתיישנות היא 15 שנים מיום ביצוע העבירה. לעניין עבירות מין שנעברו בקטינים, המחוקק הכיר בכך שנדרש איזון אחר מהאיזון המקובל לעניין התיישנות עבירות, והאריך את תקופת ההתיישנות, כך שתחל להימנות רק בגיל מבוגר יותר.
מעבר לקשיים בחשיפת פגיעה מינית, כשמדובר בקטין מתווספים קשיים הנובעים מהיותו קטין, כאמור, לרבות פערי הכוחות בינו ובין הפוגע, וקושי בהבנת עצם הפגיעה. נוסף על כך, אם הפגיעה המינית נעברה בקטין על ידי הורה, בן משפחה או אדם קרוב אחר, פעמים רבות עיבוד הפגיעה וגיוס הכוחות כדי לחשוף אותה ולהתלונן עשויים להימשך עוד שנים רבות.
לפיכך, נקבעו בסעיף 354 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, תקופות התיישנות מיוחדות לעניין עבירות מין שנעברו בקטינים. סעיף זה מבחין בין תקופת ההתיישנות בעבירות מין שנעברו בקטינים על ידי בן משפחה או אחראי על הקטין ובין עבירות כאמור שנעברו בקטין על ידי אדם אחר, כך שבעבירות מין מסוימות שבוצעו שלא על ידי בן משפחה או אחראי על הקטין, מניין התקופה מתחיל בהגיעו של הנפגע לגיל 23, ובעבירות מין שנעברו בקטין על ידי בן משפחה או האחראי עליו מניין תקופת ההתיישנות מתחיל בהגיעו של הקטין הנפגע לגיל 28.
ואולם, מעדויות שהובאו בפני הוועדה המשותפת בעת הכנת הצעת החוק ומעבודת מטה שנערכה במשרד המשפטים והוצגה בפני הוועדה, עולה כי פעמים רבות נדרש למי שנפגע בהיותו קטין פרק זמן ממושך אף יותר מזה הקבוע היום בחוק, כדי לחשוף את הפגיעה המינית שעבר – בין שהדבר נובע ממורכבות מערכת היחסים ובין שמסיבות הכרוכות במצבו ויכולתו להתמודד עם הליך משפטי.
כך גם הוצג בפני הוועדה, כי בחלק ממדינות העולם נקבעה תקופת התיישנות ארוכה יותר, או שזו בוטלה. לפיכך, וכדי לאפשר לנפגע פרק זמן משמעותי נוכח הקשיים הרבים מאוד שהוא חווה, כאשר הוא בשל לכך, וכן כדי לאפשר למצות את הדין עם מי שפגע מינית בקטין, מוצע להאריך בפרק זמן נוסף את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, ולקבוע שבעבירות מין מסוימות היא תימנה החל מהגיעו של הקטין שנפגע לגיל 33.
לעניין פגיעה מינית שבוצעה על ידי בן משפחה – נוכח הקשיים הרבים שמתווספים לכל אלה, כאשר הפגיעה היא בתוך המשפחה, מוצע שתקופת ההתיישנות תתחיל להימנות בהגיעו של הנפגע לגיל 34. כך, בעבירות מין מסוימות, שנעשו שלא על ידי בן משפחה, תסתיים תקופת ההתיישנות כאשר ימלאו לנפגע 48 שנים, ובעבירות מין שבוצעו על ידי בן משפחה, כאשר ימלאו לנפגע 49 שנים.
יובהר כי הארכת תקופת ההתיישנות לפי התיקון המוצע תחול על עבירה שטרם התיישנה לפי ההסדר שהיה בתוקף ערב תחילת התיקון המוצע. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק החשובה הזו בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח הוועדה. תודה רבה.
פתחתי בנושא שבאמת מאוד – אני עדיין בהלם ממה שקרה כאן לפני הדיון, אבל אני רוצה לומר עוד משהו אחד בטרם ארד. היום נפל דבר בישראל, אני בטוח שעודכנתם. אני חייב לומר שאני מופתע. בדרך כלל, אדוני היושב-ראש, בוועדת החוקה, כאשר יש התרחשויות משפטיות, שחברי אופוזיציה מסוימים סבורים שהן מועילות להם, אנחנו מקבלים עדכוני חדשות בלייב, אומרים: זה קרה, זה קרה, לפעמים עדכונים מוועדות אחרות. אנחנו מקבלים כל מיני עדכונים. יש לנו את מהדורות החדשות, שחברי אופוזיציה מסוימים נוטים להשמיע. והינה, היום התקבלה החלטה מבית המשפט הדן בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו – שקט, דממה, צרצרים, כמו שאומרים. אף אחד לא דיבר על זה בוועדה - - -
מה שמדהים, אני לא דן – זה לא חדש לאף אחד שתיקי נתניהו הם תיקים מומצאים, הם תיקים שלא היו צריכים להיות מוגשים, הם תיקים שהניהול שלהם, בטח תוך כדי מלחמה, הזיה שאין כדוגמתה, ואתם יודעים מה? זה שהשופטים, גם אחרי פרשת העדות, חוזרים על המלצתם לתביעה ואומרים להם: תמשכו, תרדו מהעץ, והתביעה ממשיכה לטפס על עוד כמה עצים, גם זה לא מפתיע. לצערי, היועצת המשפטית לממשלה כבר מזמן לא עושה עבודה משפטית; היא עסוקה בלהיות יושבת-ראש האופוזיציה בפועל.
אבל מה שהדהים אותי, מלבד מה שאמר בית המשפט – שזה לא מדהים – מה שהדהים אותי – אני קורא מתוך ההחלטה, אדוני היושב-ראש: בתגובה לדברים שבסעיף 2 – בסעיף 2 זו עמדת בית המשפט, שאומר: חבר'ה, אין פה שוחד, תרדו מהעץ, תפסיקו עם השטויות שלכם – מסרה באת כוח המדינה את עמדתה: המדינה רואה את הדברים באופן שונה.
לזה כבר התרגלנו, שגם כאשר היועצת המשפטית לממשלה חוטפת סטירת לחי אחת אחרי השנייה מבית המשפט, היא עדיין מרגישה שזו האמת שלה. אנחנו שמענו את הדברים האלה, אני הייתי בהלם, האמת שלה. אני חשבתי שאנחנו עוסקים במשפט, אבל מסתבר שכל אחד והאמת שלו, הגיע גם לגלי בהרב-מיארה. אבל היא הודיעה שהיא תעביר את הדברים לממונים עליה, אותה נציגת תביעה. היא אמרה: בשלב זה הוצגה לבית המשפט תמונה חלקית בלבד – טלי, אני אצטרך את עזרתך – וכצפוי שבפרשת ההגנה יוצגו עניינים נוספים – טלי, אני זקוק לעזרתך.
אני שמעתי פעם – אני לא הייתי עורך דין פלילי, בוודאי לא מספר השנים שאת עוסקת בתחום, יצא לי לייצג אולי בתיק פלילי אחד, בתיק מעצרים. עשיתי טובה לאיזה מישהו שנעצר על הר הבית. זה לא התחום שלי, אני עוסק בדברים אחרים. אבל עדיין זכור לי, גרסא דינקותא שלי מלימודי המשפטים, עדיין אני זוכר משהו. אני לא יודע, אולי התעדכנו דברים מאז, את יודעת, חלפו איזה יום-יומיים מאז שלמדתי משפטים.
שנייה. אני למדתי משהו אחד, שבמשפט פלילי, החובה להוכיח את האשמה מוטלת על כתפי התביעה. לא יודע, כך שמעתי. האם במהלך העשור וחצי שחלף מאז שלמדתי לימודי משפטים השתנה הכלל? אני לא מכיר. אני לא שמעתי שבשנים האחרונות השתנה הכלל, והיום, לפי מה שכתוב פה, החובה להוכיח את האשמה בבית המשפט מוטלת על כתפי ההגנה. זאת אומרת, זה דבר שמעולם לא שמעתי. אומרים: נכון, בית המשפט היקר, אנחנו, בתביעה, לא הצלחנו להוכיח שנתניהו לקח שוחד, לא הצלחנו, אבל, חכה, ההגנה תוכיח. זה פשוט לא ייאמן. זה הדבר הכי מגוחך שיצא לי לשמוע על מערכת המשפט הישראלית. יש כמה סיטואציות שאני אומר: אלמלא הדבר הזה היה כתוב או מוקלט, אנשים לא היו מאמינים לי.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, לעיתים, אני נוסע לכנסים משפטיים בחו"ל. אני מספר להם מה הולך בוועדה, מספר להם מה הולך במערכת המשפט, והם בטוחים שאני עובד עליהם, הם אומרים לי: שמחה, לא יכול להיות. אין דבר כזה, בכל הליך פלילי, במדינת ישראל או בעולם, שהתביעה הייתה אומרת: אני בתביעה לא הצלחתי להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר, אבל, בית משפט יקר, חכה, אולי ההגנה תוכיח את האשמה. כל מילה נוספת מיותרת.
מירב, את מכירה את הכללים של משפט פלילי?
התביעה צריכה להוכיח את האשמה, או ההגנה?
אז אני סיימתי. ואני אגיד תודה רבה.
תצביעו בעד, אמרתי. ואני רוצה להגיד גם תודה רבה לייעוץ המשפטי, לעו"ד נעה, להנהלת הוועדה, לכל העוסקים והעוסקות במלאכה, ובאמת הצבעה נעימה לכולנו אחרי שנשמע אתכם.
1,757 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.