תודה רבה. כבוד היושב-ראש, אני חייבת להגיד שזה היה מסע ארוך, מטלטל, אבל הגענו לתוצאה טובה. אני מודה לכל מי שתרם שנגיע ליום הזה, שהחוק הזה יעבור. כשהגשתי את החוק בפעם הראשונה זה היה אפילו לפני שהגעתם לכנסת. חשבתי שזאת עבודה שכמעט בלתי מתקבלת על הדעת, ולא יכול להיות שנגיע לתוצאה, והינה, הגענו – הארכת תקופת ההתיישנות.
האמת, כל מי שמכיר אותי – לפני שהגעתי לכנסת, מ-1992 ועד 2015 עבדתי עם נפגעות אלימות על כל סוגיה ושמעתי סיפורים מסמרי שיער. אני חושבת שאני צריכה להתחיל להודות לכל הנשים והנערות שחשפו את עצמן בפניי, כשליוויתי אותן והן סיפרו לי על פצעיהן ועל הכאב הנפשי והפיזי שהן עוברות בכל יום. כל הזמן חשבתי שאם הכאב הזה לא עובר, ואם הכאב הזה מלווה את הנפגע או את הנפגעת עד סוף ימיהם, אז למה ומה פתאום הזכות להגיש תלונה, הזכות לבקש צדק, הזכות לבקש ענישה של הפוגע, שהיא חלק מתהליך הריפוי של הנפגעת – יש עליו תאריך פג תוקף; יש עליו תאריך שאחריו אי-אפשר לממש את הזכות הזאת. זה היה בלתי מתקבל על דעת.
הייתי שמחה מאוד אם הייתי עומדת היום כדי לברך על זה שאנחנו מבטלים טוטלית את ההתיישנות במקרים האלה, אבל לצערי, כמו כל מאבק חברתי אנחנו כנראה נעבור אותו בהדרגה ולאט- לאט, ובכל פעם ננגוס בעוד הצלחה ובעוד הצלחה.
מרגש אותי לעמוד פה היום, וזה לא החוק היחיד שהעברתי בכנסת – החוק הראשון שהעברתי בכנסת היה חיוב בתי המשפט לשלוח גברים אלימים לטיפול. זה היה סוג של המלצה, והפכנו את זה לחלק מהחוק – ברגע של הרשעה בתי המשפט חייבים לשלוח את האדם האלים לטיפול. זה היה החוק הראשון שהעברתי. אחריו הגיע חוק האיזוק האלקטרוני, אחר כך גם הפללת לקוחות זנות, ואחר כך כל מיני חוקים כולל הרשות למאבק בעוני. אבל אפילו אם זה היה החוק היחיד שהייתי מצליחה להעביר בקדנציות שישבתי פה – תאמינו לי, זה היה שווה את המאבק – אפילו אם זה היה החוק היחיד.
מה שבטוח כנראה, שזה יהיה החוק האחרון שאני אעביר בכנסת, כי בקדנציה הבאה אני לא אהיה פה. יש לי הצעת חוק שהיא כבר הרבה זמן בוועדת הרווחה, בנושא שמירת היריון, והיא מוכנה לקריאה שנייה ושלישית, ואני מאוד מקווה שזה יעבור לפני שאני עוזבת את הכנסת. אבל כנראה שזה יהיה החוק האחרון שאני מעבירה, ואני באמת שמחה על סגירת המעגל הזו. אני מקווה שנעסוק יותר ויותר, ושהכנסת תעסוק יותר ויותר בנושאים שקשורים לכלל האוכלוסייה.
תשמעו, זה לא במקרה שרבים מהיוזמים באים מכיוונים שונים מהמפה הפוליטית, כי הבעיה הזו לא קורית בקבוצה מסוימת ולא בלאום מסוים ולא במעמד מסוים – זה קורה אצל כולם. לצערי הרב, זה קורה נגד קטינים וקטינות. למרות הידע לאט-לאט התחלנו לגלות כמה קטינים, ילדים, עוברים את זה, ואני חושבת שהגיע הזמן להמשיך את המאבק. אני מקווה שחברותיי וחבריי שקידמו איתנו את החוק הזה, ימשיכו את המאבק בכנסות הבאות. נשמח לברך יום אחד על ביטול ההתיישנות לגמרי.
456 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.