קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב בראש, בהמשך להצעת האי-אמון שהצגנו בשם שתי הסיעות הערביות, חד"ש-תע"ל ורע"מ, בנושא ההריסות והמחנק התכנוני נגד האזרחים הערבים – היושב-ראש, תעזור לי אם אתה יודע נתונים אחרים – אני לא מכיר עוד מדינה עלי אדמות שמתעסקת בהריסות בתים כמדיניות פוליטית שלה. אני לא מכיר עוד מדינה עלי אדמות – מדינה שבתורה שלה, באמונה שלה, במדיניות שלה, יש מדיניות של הרס בתים. זאת מדינה אחת ויחידה, שקוראים לה מדינת ישראל, שלא רק שלא מכירה בעשרות כפרים ערביים בנגב שהיו קיימים עוד בטרם קמה מדינת ישראל – לא רק שהיא לא מכירה בהם, היא רודפת אותם, הורסת להם את המבנים שלהם, ובשלוש-ארבע השנים האחרונות לא עוסקת בהרס מבנים בודדים, בתים בודדים ביישובים שונים, אלא עסקה בהרס כפרים שלמים, כפר א-סיר ועוד יישובים אחרים שנעקרו מן היסוד. איפה יש דבר כזה? איפה קיים דבר כזה עלי אדמות, חוץ ממדינת ישראל? אז במקום לגשת, לדבר, לתכנן, לבוא במגע, לשאת ולתת עם אזרחי המדינה – אנחנו לא מדברים על הולנדים שגרים בנגב; יש בנגב אזרחי המדינה, ערבים ויהודים, אבל ליהודים אין בעיות של הכרה ביישובים, אין בעיות של תכנון. לערבים יש בעיות של תכנון.
בנוסף, אפילו הכיבוש עסוק בהריסות. בברטעה המזרחית, מזה כמה ימים, דחפורים, טרקטורים, כלים כבדים, עוסקים בהרס בניינים רבי-קומות. מה זה הדבר הזה? מה זה המדיניות הזו? לתת לבני אדם להיות מחוסרי בית רק בשל הכיף של המדיניות להרוס להם?
222 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.