מדיניות ההריסה, ההדרה והמחנק התכנוני נגד האזרחים הערבים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איך האירוע הזה הולך להסתיים מבחינת ההסכם, ואת כל פרטי ההסכם בין האמריקאים לאיראנים. דבר אחד בטוח, אדוני היושב-ראש, אם הסכם כזה היה נחתם תחת הממשלה הקודמת, ראש הממשלה נתניהו היה עומד פה על דוכן הכנסת ומאשים אותנו בבגידה, לא פחות. נתניהו הוא זה שעמד פה על הבמה הזאת ואמר שלראש ממשלה בישראל דרושה יכולת אחת מרכזית, והיא היכולת להגיד לנשיא האמריקאי את המילה "לא". ואת היכולת הזאת נתניהו שלל מעצמו כשהוא שם בראש סדר העדיפויות שלו בשיחות עם טראמפ דווקא את ענייניו האישיים. הרי לא הסתירו את זה שכשהוא יושב עם הנשיא טראמפ הוא מבקש ממנו לדאוג לענייני החנינה. אז כשאתה מבקש את ענייניך האישיים בשיחות עם הנשיא האמריקאי, בוודאי שהעניינים הלאומיים נדחקים לקרן זווית.

אבל צריך להבין מה המשמעות של ההסכם הזה. המשמעות של ההסכם הזה שייחתם היא לא פחות מאשר העובדה שמשלימים עם איראן גרעינית. כל המילים שבהן יעטפו את ההסכם הזה, כל ניירות הצלופן, כל הניסיונות, בווירטואוזיות, להסתיר את העובדה שהאיראנים מקבלים יד חופשית על הכלכלה, מקבלים יד חופשית על ההתעצמות הצבאית שלהם, בסוף בסוף המשמעות תהיה לא רק תוכנית הטילים הבליסטיים שתלך ותצמח, אלא גם איראן גרעינית.

האיראנים גם לא מסתירים את רצונם, הם לא מספרים לנו סיפורים, הם אומרים את האמת. הם הגדירו. מייד אחרי התקיפות, אז, לפני שנה, הם הגדירו שבראש סדר העדיפויות שלהם זה נקמה. הם הגדירו שבראש סדר העדיפויות שלהם תהיה השמדת ישראל וגם ארצות הברית – שלאף אחד לא תהיינה אשליות.

אבל מדינת ישראל חייבת, אדוני היושב-ראש, לחשב מסלול מחדש בהיערכות שלה אל מול האיום האיראני, והדבר הראשון ואולי המרכזי ביותר שמדינת ישראל חייבת לעשות עכשיו הוא להבהיר לאמריקאים שלא יהיה שום חיבור, שום קשר, ולו הקל שבקלים, בין הזירה הלבנונית לזירה האיראנית. הניסיון הזה, שאני חייב לומר שעד עתה מצליח לאיראנים – לקשור בין תקיפה של ישראל בלבנון כנגד חיזבאללה לבין תגובה איראנית על ישראל – בלתי נסבל. זהו אירוע שמדינת ישראל לא יכולה לסבול אותו, והיא חייבת להבהיר לכל בני בריתה: אנחנו לא יכולים להשלים עם מצב שבו מכוונים טילים לכיוון תל אביב, ירושלים, חיפה ושאר אזורי הארץ. מתי שהאיראנים ירצו הם ישתגעו. הם צריכים להבין שאם האיראנים חושבים לעצמם שהם יכולים להשתגע – אנחנו יותר משוגעים מהם, והתגובה שלנו תהיה תגובה קשה יותר.

הדבר השני שחייבים לעשות הוא לוותר על מדיניות הסבבים. עוד סבב ועוד סבב. תשימו לב, היה לנו – נתניהו הוביל את מדיניות הסבבים מול רצועת עזה, מול חמאס. אחרי כל סבב – אפשר לחזור למסיבות העיתונאים אחרי עמוד ענן, אחרי צוק איתן ואחרי שומר חומות, ואני כבר לא זוכר את שמות כל המבצעים שהיו: פגענו קשות באויב, ועכשיו הוא מורתע, הוא לא יפגע בנו. לא רק שסבלנו את הסבבים, לצערי גם גורשנו מהיישובים ב-7 באוקטובר, כשחמאס כבש אותם. ולכן המדיניות שחייבת להיות היא מדיניות של הכרעה, מדיניות של פגיעה קשה בחיזבאללה עד כדי חיסולו. אי-אפשר להשלים, גם לא עם תקיפות ממוקדות. מדי פעם אנחנו תוקפים מפקדה, מחסלים מישהו, זה לא מסיים את הסיפור. לא יכול להיות שיקום צפון כל זמן שחיזבאללה עדיין על הרגליים. כל תוכניות שיקום הצפון לא רלוונטיות. וצריך להבהיר שלא יהיה שום מרחב של חסינות למחבלים בלבנון.

אל מול האיראנים, השיגעון שעליו אני מדבר, אדוני היושב-ראש, הוא שאם יעוף לפה טיל איראני אחד, האי ח'ארג – שמשם בעצם כל תשתיות יצוא האנרגיה של האיראנים – יושמד. לצערי, כדי לעשות את זה היום אנחנו צריכים להעלות מטוסים לאוויר, עם מטוסי תדלוק, עם סיכון של לוחמים, עם סיכון של טייסים. אז כחלק מההיערכות הזאת, צריך לחזור לתוכנית ששר הביטחון דאז אביגדור ליברמן שם על השולחן בזמן כהונתו, ובוטלה אחרי שהוא התפטר ממשרד הביטחון כאילו זאת הייתה התוכנית האישית של ליברמן: הקמת חיל טילים ומערך טילים שהיה מאפשר לישראל להגיב בלי לשלוח חיילים, בלי לשלוח מטוסים – היום היא צורך קיומי.

חייבים להקים מערך שיכיל לפחות 20,000 טילים בליסטיים וטילי שיוט, 30,000 רחפנים וכטב"מים ו-24,000 טילי יירוט. אלה מספרים שקל להגיד אותם, אבל היישום דורש כניסה לפעילות כבר עכשיו, עם אינטנסיביות גדולה והקצאה של תקציבים גדולים למערכות הייצור ולתעשיות הביטחוניות, כדי שיהיה ברור לאיראנים שאני לא צריך לשלוח מטוסים, שיכולים גם לסובב לי אותם בדרך, אלא פשוט, אם טיל איראני אחד נורה למדינת ישראל, אנחנו רק לוחצים על הכפתור ומטביעים את האי ח'ארג בטילים בליסטיים שאנחנו נוכל לירות מכאן. ייצור מאזן האימה הזה הוא חיוני למדינת ישראל.

הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, זה לרתום את המוסד על כל שלוחותיו, על כל כוחותיו, על כל יכולותיו, לטובת מטרה אחת מרכזית: הפלת המשטר באיראן. אי-אפשר, בטח לא אחרי מה שעברנו פה בשנה האחרונה, להשלים עם משטר איראני שחותר להשמדת מדינת ישראל, שמקבל עכשיו זריקה של מאות מיליארדי דולרים בעקבות ההסכם הזה, ככל הנראה, שיאפשרו לו להגביר את ההתעצמות שלו, לעטוף את ישראל בטבעת אש, תוך שהוא לומד מהלקחים של עם כלביא ושאגת הארי. אי-אפשר להשלים עם התופעה הזאת. אבל כדי להוביל מהלך של הפלת המשטר האיראני צריך לעבוד בזה, וצריך לעבוד בזה מסביב לשעון, עם הקצאת המשאבים המתאימים והיכולות המתאימות. וזאת אולי המשימה המרכזית ואולי אפילו היחידה שראש הממשלה צריך להטיל על המוסד.

לצערי, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הזה הוכיח שהוא לא מסוגל לעשות את הדברים האלה. הוא לא מסוגל להכריע. הוא מסוגל לנהל סבבים, הוא מסוגל להוביל מסיבות עיתונאים, הוא מסוגל לשווק גם קרח לאסקימואים, אבל לא לקבל החלטות של הכרעה; לקבל החלטה להגיד לנשיא האמריקאי: לא, אנחנו לא נאפשר לקשור בין הזירות; לקבל החלטה: אנחנו מפציצים את האי חארג', למרות שהאמריקאים לא רוצים, כי זה האינטרס הישראלי, ובראש ובראשונה ראש ממשלת ישראל מחויב לאינטרסים הישראליים – האמריקאים מחויבים לאינטרסים האמריקאיים.

הדבר העצוב הוא שבעבר ראש הממשלה נתניהו ידע לעשות את זה. הוא ידע לעשות את זה מול קלינטון בזמנו; ידע לעשות את זה מול אובמה; הוא ידע להפעיל את איפא"ק; ידע להפעיל את כל השדולות שיש למדינת ישראל בארצות הברית; הוא ידע להגיע לקונגרס, בניגוד לרצונו של נשיא אמריקאי, ולנאום שם כדי לגייס תמיכה נגד הסכם גרעין. לנשיא הזה הוא לא מסוגל להגיד לא, כי הוא שם את האינטרס האישי שלו, בשיחותיו עם הנשיא, לפני האינטרס הלאומי. ולכן, מאחר שהוא לא יכול לעשות את זה, והוא לא יכול לקבל את ההחלטות על הכרעה, הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה בטווח הזמן המיידי.