מדיניות ההריסה, ההדרה והמחנק התכנוני נגד האזרחים הערבים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-2007 התייצב ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בפני ועדת וינוגרד, שחקרה את מלחמת לבנון השנייה, והוא דיבר שם על הדרך שבה ישראל יצאה למלחמה. הייתה החלטה מאוד חפוזה לצאת למלחמה, הוא אמר בעדותו, מאוד חפוזה. לא היה מתווה. הוא חזר על זה שוב ושוב: לא יוצאים למלחמה בלי מתווה, בלי תשובה על השאלה: מה הצעד הבא, איפה זה ייגמר, מי אחראי? כמה חודשים אחר כך, ב-4 בפברואר 2008, ונתניהו הגיע הנה, לדוכן הזה, כדי לדבר על אותו נושא. זה היה נאום שהתפרסם אחר כך – לוותיקים שבינינו – כנאום הטיטניק, כי הוא אמר שם: "הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל - - - זה בערך כמו להגיד אחרי אסון הטיטניק שאם הקברניט היה שורד, צריך היה לתת לו עוד אונייה"; שזה בערך כמו להגיד שאחרי 7 באוקטובר, הטיטניק שלנו, היינו אמורים להשאיר את אהרון חליוה ראש אמ"ן, ואת הרצי רמטכ"ל, ואת נתניהו ראש ממשלה.

אנחנו אמורים לסמוך על נתניהו שהוא יודע לקרוא הערכות מודיעין ולהכין את ישראל למלחמה, אחרי הכישלון הכי גדול בתולדות המדינה בקריאת הערכות מודיעין והכנת ישראל למלחמה. כמו רוב הציבור בישראל, אני תמכתי במלחמה באיראן. אבל אי-אפשר לתמוך בדרך שבה היא נוהלה, בהתנהלות המקצועית האומללה, בחוסר ההכנה, ברשלנות, ביוהרה, בעיקר בתוצאה – בכישלון המדיני המהדהד. בניהול מלחמות יש שורה תחתונה: איפה היינו, איפה אנחנו עכשיו. זה כל מה שאתם צריכים לשאול את עצמכם: איפה היינו, איפה אנחנו עכשיו. נתניהו הבטיח לנו ניצחון היסטורי, וקיבלנו משבר עם האמריקאים, הורמוז פתוח לאיראנים, כסף למשמרות המהפכה, טילים בליסטיים שמכוונים לעבר מדינת ישראל, חיזבאללה בתוך המשוואה, וישראל מחכה במסדרון כמו ילד נזוף.

הינה רשימת כישלונותיו, לא פחות מ-13 במספר. ככה יזכרו לו את זה: מלחמת 13 הכישלונות: כישלון מס' 1, הוא מכר לאמריקאים תסריט שבו המשטר נופל. לא הציג להם את מפת הסיכונים, לא את המחיר על שוק האנרגיה, לא את הורמוז, לא את לבנון, בעיקר לא את העובדה שהוא לא באמת יודע להפיל את המשטר. ואז, כשהתסריט לא התממש, הוא איבד את האמון שלהם באמצע המלחמה. תקראו את ההודעה של טראמפ אתמול על ההפצצה בדאחיה. זה לא דיון בין מדינות עצמאיות, זה מפקד שנוזף בסמל המחלקה שלו. זה מה שקורה כשבאמצע מלחמה אתה הולך לנשיא אמריקאי ומתחנן שהוא יעזור לך עם החנינה שלך.

כישלון מס' 2, הוא לא בנה מראש מערכה פוליטית בתוך ארצות הברית, לא מול הבדלנים בתוך הממשל האמריקאי, לא מול תנועת ה-MAGA, שהסתובבה עליו. אני כבר לא מדבר על הקריסה הגמורה מול המפלגה הדמוקרטית.

כישלון מס' 3, הוא לא הצליח לשכנע את האמריקאים להפציץ את מתקני הנפט והאנרגיה האיראניים, בעיקר באי ח'ארג. אני מדבר על זה מאז אוקטובר 2024. הוא גם לא הציע אלטרנטיבה. אם לא פוגעים בתשתיות האנרגיה, מה כן? איך יוצרים מנופי לחץ כלכלי על המשטר האיראני? למלחמה הזו היה בנק מטרות, אבל לא היה בנק של מנופים.

כישלון מס' 4, הוא לא הבין שמצר הורמוז הוא לא הערת שוליים אלא לב הסיפור. ברגע שמחיר הדלק בארצות הברית התחיל לעלות, טראמפ כבר לא ראה מולו את ישראל. הוא ראה את הבחירות לקונגרס ואת הבייס שלו, ששנא את המלחמה. מה שקרה זה שנתניהו דחף למלחמה בטהראן כאילו היא לא עוברת דרך משאבת הדלק באוהיו. למה? כי נתניהו הגיע לשלב המסוכן בחייו שבו הוא מדחיק מידע שלא מוצא חן בעיניו.

אותו דבר קרה עם כישלון מס' 5. הוא דחף את התוכנית הכורדית בלי להביא בחשבון את התגובה הטורקית הצפויה ואת ההשפעה שיש לארדואן בוושינגטון. ארדואן עשה לו בית ספר.

כישלון שישי, הוא עמד פה והכריז: ניצחנו, לפני שהוא ידע להגדיר במה ניצחנו. מטרות המלחמה השתנו לפי הנסיבות, במקום שהנסיבות ישתנו לפי מטרות המלחמה. זו לא אסטרטגיה, זו הודעה לעיתונות עם מטוסי קרב ברקע.

כישלון מס' 7, הוא לא לקח בחשבון את האופציה של הסרת הסנקציות והזרמה של עשרות מיליארדי דולרים מהבנקים בקטר ישר לתוך הכלכלה האיראנית, בפיקוח של משמרות המהפכה.

כישלון מס' 8, הוא לא בנה מראש תשובה על האפשרות שאיראן תעניש את המפרץ, את סעודיה, את קטר, האמירויות, כוויית. מדינות שהיו צריכות להיות חלק מהמערכה מול איראן הפכו למדינות שמתחננות בפני טראמפ שהוא יגמור את האירוע לפני שהאש שורפת אותן.

זה מוביל לכישלון 9: הוא לא הצליח להפוך את המפרציות לשותפות אסטרטגיות של ישראל במלחמה הזאת. הן לא היו חלק מהחזית המדינית, הן לא היו במעטפת הכלכלית, הן לא היו במנגנון האזורי והן לא גבו יחד איתנו מחיר משותף מהאיראנים.

כישלון מס' 10, הוא לא הצליח לשכנע את האמריקאים שאנחנו חייבים להיות בתוך החדר. כשהתחילו לדלוף הפרטים של ההסכם, נתניהו הוציא הודעה שאמרה: אנחנו לא צד להסכם הזה. אוי ואבוי לנו כמה שהוא צדק.

כישלון 11, הוא נכשל אפילו במשימת ההסברה הכי קלה עלי אדמות: דמוקרטיה שמתגוננת בפני דיקטטורה אסלאמית רדיקלית אלימה ואנטישמית, שמחמשת טרור בכל המזרח התיכון. איך הצלחת לא להיות מסוגל להסביר לעולם אפילו את המלחמה הזו?

כישלון מס' 12, הוא מינה צוות משא ומתן מדרג נמוך מדי עם ממשלת לבנון. החמיץ הזדמנות לחזק את הממשלה הלבנונית ולהחליש את חיזבאללה. והוא גרם לזה שהממשל החליט לקחת קונטרול על כל הנושא הלבנוני.

וכישלון מס' 13, הוא החליף תוך כדי המלחמה ראש מל"ל, ראש מוסד, ראש מלמ"ב, מזכיר צבאי של ראש הממשלה, ראש מחלקה מדינית במשרד הביטחון. דרמר הלך, הנגבי הלך, אף אחד לא החליף אותם. באמצע המלחמה – רכבת של חילופים. אין היום סביב נתניהו כוורת שמסוגלת לנהל מלחמה אזורית מורכבת עם השלכות בין-לאומיות רחבות. יש ליצנים כמו בן גביר, יש עסקנים מושחתים כמו דרעי, וכל היתר ואקום, אלתורים מהמותן ונאמנות אישית במקום מקצועיות. העיקר שהוא ממשיך להגיד: שינינו את המזרח התיכון. כן, שינית אותו, רק לרעה, בגלל רשלנות, יוהרה, היעדרו של צוות מקצועי מתאים ושיקול דעת המושפע מהבעיות האישיות שלו. או כמו שאמר את זה אתמול דונלד טראמפ: אין לו פאקינג שיקול דעת – סליחה על השפה, זה ציטוט של הנשיא האמריקאי.

פה על הדוכן נתניהו עמד כראש האופוזיציה אחרי מלחמת לבנון השנייה ואמר: אם יש משמעות למושג אחריות ראש הממשלה צריך ללכת. פה על הדוכן הוא אמר: אחריות זה לא לדבר על אחריות, אחריות זה לשאת באחריות. דברים כדרבונות. פה על הדוכן הוא אמר: גלגול כזה של אחריות מצד המפקד עוד לא ראיתי מימיי. אנחנו נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום, אצלך – הוא אמר לראש הממשלה – לכישלון יש הרבה אבות, הרבה הרבה אבות, הכול חוץ מאב אחד. כל מילה נכונה, כל מילה חלה עליו.

מלחמת 13 הכישלונות נגמרה, ונגמרה רע. כהונת הממשלה הזו עומדת בפני סיום, היה רע לתפארת. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את תושבי הצפון, תשאלו את תושבי עוטף עזה, תשאלו עשרות אלפי פצועים ואלפי משפחות שכולות, תשאלו כל חייל בלבנון ששומע זמזום של רחפן. הכישלון של נתניהו לא רק יתום, הוא גם יצר עוד הרבה יתומים אחרים.

אפשר לתקן. צריך לתקן. רק נתניהו כבר לא יכול לתקן. הוא היה יכול פעם, אני לא מאלה שמכחישים את זה. אבל הוא כבר לא יכול, עברו יותר מדי שנים, הוא נשחק, הוא קרוב לשנתו ה-80, הוא כבר לא יכול. אנחנו יכולים, ואנחנו נעשה את זה. תודה רבה.