כישלון ביטחוני רב-זירתי והמשך הפקרת השוויון בנטל

מזל טוב לכולכם. איזה חמודים.

יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה – נכבדה – כנסת קוקו, קוקו לפני פיזור, ככה זה נראה עכשיו.

הרבה יותר יפה לה פזור. יאללה, שתעשה את זה.

אנחנו נמצאים כאן: חיסול תפקיד היועמ"ש; חיסול התקשורת; הפיכת מח"ש לפוליטית; הטבות למשתמטים; אפליית הצפון ומענקים למקורבים; ברגע זה הלוויה של עוד לוחם שנפל – 14 מאז שהתחילה מלחמת הפסקת האש; כטב"מים; עכשיו כבישים חסומים – עכשיו בדרך לכאן, כביש בגין חסום. ויושבי-ראש מפלגות של חרדים קוראים אתמול ממש לאנרכיה, למרד מיסים, לא להשתתף יחד עם המשטרה, לא להיות חלק ממדינת ישראל. בלילה גם הגדילו לעשות ופרצו לתחנת משטרה.

אנרכיה מוחלטת, מדינת ישראל. ארבע שנים אתם בשלטון, ארבע שנים כמעט – תראו לאיזה שפל הגיעה מדינת ישראל. אין לימודים בצפון, אין שיקום, עסקים נפגעים, אין תיירים – מי בכלל זוכר איך נראים תיירים מחו"ל? בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.

ונתניהו, המואשם בפלילים, שאחראי למחדלים והאסונות, שתחת המשמרת שלו קרו כל הזוועות והאסונות הגדולים ביותר מאז קום המדינה ומעשי ההמרדה וההסתה והשיסוי הגדולים ביותר והשחיתות הגדולים ביותר – מוכר את ביטחון מדינת ישראל בעבור חנינה. מי שיגיד אחרת – שיוכיח. עד לרגע זה אנחנו לא יודעים איזה שיקולים פוליטיים ואישיים מניעים את נתניהו. כל הסימנים מלמדים ומעידים ששיקולים פוליטיים ומושחתים מניעים אותו. מה זה המינויים המאפיוזיים האלה שלו? מה זה המעשים שלו לבנות תיקים על אנשים אחרים ועל היריבים שלו?

אתמול נאם בפתוס איך נכבש הבופור, כאילו לא היינו בסרט הזה ב-1982; מבצעים הירואים טקטיים צבאיים, שנכתבו בדם ילדינו והסתיימו בכישלונות מדיניים אסטרטגיים. מנחם בגין שאל אז, ב-1982: כבר השארנו את הבופור מאחור? או בניסוח הזה שכולנו מכירים: האם הבופור מאחורינו? כי הוא היה מנותק ממה שקרה, ולא ידע שבאותו זמן חיילינו עדיין נלחמים במחבלים.

הינה הביקורת עכשיו כלפי נתניהו: מנותק, מנותק, מנותק. מתגאה בכיבושים נוספים בלי שיש כאן תוחלת ותכלית למלחמה הזו, לאופן הניהול שלה ולמחיר הכבד שאנחנו משלמים בדם של הילדים שלנו, כאילו לא עברו 40 שנה. 14 חללים כבר נפלו. רציתם מלחמת נצח? קיבלתם מלחמת נצח. כל יום יש עוד הותר לפרסום. מלחמה בלי תוחלת, בלי תכלית, עוד קונספציה של הכישלון של נתניהו על חשבון החיים של כולנו.