כישלון ביטחוני רב-זירתי והמשך הפקרת השוויון בנטל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד לנמק את הצעתנו להביע אי-אמון ובכך להקדים את פיזור הכנסת, שעומד ממילא היום להצבעה בקריאה ראשונה. אז לפני הכול – אופיר, אולי זה יעניין אותך – אני רוצה לפרגן לממשלה הזו; בואו נדבר על כל ההישגים המרשימים שהממשלה הזו הגיעה אליהם. עכשיו מסיימים קדנציה, הינה הזמן לדבר על כל מה שעשיתם, השר אמסלם, ועל מימוש כל הבטחות הבחירות. אני אמנה עכשיו, ברשותכם, את הישגי הממשלה ואת ההבטחות שהיא קיימה, והינה: אין, אין הישגים, דודי, אין הבטחות שקיימו, כלאם פאדי, ככה אומרים, שום דבר.

שלוש וחצי שנים, עוד שנייה ארבע, 64 מנדטים, ממשלה שקיבלה את כל הכוח שהיא ביקשה מהציבור, ימין על מלא מלא מלא, בלי שמאלנים, בלי שום דבר שיפריע לכם – ואין הישג אחד מרכזי שאתם יכולים להצביע עליו ולומר: הבטחנו וקיימנו.

אז בואו נדבר על הבטחות שלא קיימתם, כי זה יותר קל. בואו נתחיל מהמילה הישראלית החשובה ביותר, השר: ביטחון. הבטחתם ביטחון, הבטחתם הרתעה, הבטחתם משילות, הבטחתם ימין על מלא, מה קיבלנו? אתמול סיירתי בעוטף עזה, האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל, 251 אזרחים, במשמרת לא של מנסור עבאס, לא של נעמה לזימי – שלכם, דודי אמסלם, 251 חטופים. אתה יודע מה? הבטחתם ניצחון מוחלט, כן, אני יודע שמירי מכחישה את זה, אבל שבע פעמים, נתניהו, אולי 700 – ניצחון מוחלט. כמה חזיתות פתוחות? שבע. כמה זמן המלחמה מדממת, עוד מעט? שלוש שנים. כמה נרצחים, הרוגים בקרבות מאז 7 באוקטובר? למעלה מ-2000. כמה פצועים? עשרות אלפים. כמה עקורים מביתם? עשרות אלפים.

אבל אתם יודעים מה? מילא, זה בגבולות, יש אויבים, מה אשמתנו? בתוך הארץ – מה קרה למשילות שהבטחתם? עלייה של עשרות ולפעמים מאות אחוזים בהרוגים, גם ערבים, גם יהודים, משפחות פשע מטילות אימה, פרוטקשן, עלייה במקרי הרצח בכל המגזרים. משילות הבטחתם, קיימתם? עלק לא הבטחתם, לא קיימתם; אבל הבטחתם ולא קיימתם, זה הכי גרוע.

חינוך. חינוך – ערב הבחירות, לפני ארבע שנים עומד ראש הממשלה נתניהו ומבטיח: חינוך חינם מלידה ועד גיל שלוש. הבטחה מרכזית, ליבתית, קיימתם? לא קיימתם, ההורים משלמים יותר. דרך אגב, אתה יודע מה? לא היה חינוך חינם, אבל היה חינוך איכותי. שר שלם במדינת ישראל – לא אחד, שניים מיניתם, גם יואב קיש וגם חיים ביטון. אתם יודעים איך קוראים לחיים ביטון במשרד החינוך? יש לו כינוי, הוא לא נקרא שר החינוך, הוא נקרא "שר ב" – שר במשרד החינוך, אבל הוא לא. מה לעשות? לא הלך לו. אז מה קורה כרגע? אין חינוך, אין מורים. אתה יודע, דודי, בזמננו בירושלים, איפה – מורים? זה היה גולת הכותרת. היום במדינת ישראל אין מורים, אין גננות, אין סייעות. שיעורים מתבטלים, אתה שואל ילדים: כמה שיעורים התבטלו לך היום? שישה שיעורים, שבעה שיעורים. מסגרות הפעילות – ונחזור להבטחה על הגיל הרך – הבטחתם חינם. החינוך בגיל הרך רק עלה במחירים, עלה ועלה, יקר פה מאוד לגדל ילדים.

אבל בינינו, גם זה לא קרה. החינוך בישראל יקר מאוד, והאיכות רק הלכה וירדה. לזה הגענו. אתם יודעים מה? עזוב, חינוך – אתם לא טובים; ביטחון – לא הלך; כלכלה – ואללה, כלכלה, הבטחתם להוריד מחירים, נכון? הבטחתם הוזלה במחירי המזון, הבטחתם חשמל זול יותר, מים זולים יותר. חשמל – לא ירד; מים – עלה; דלק – אתמול תדלקתי, ואללה, ירד ב-27 אגורות. מדהים, אנחנו רק ב-7.90 ומשהו אגורות לליטר בנזין, זה הכול. יקר מאין כמותו. אז ביבי מצטלם ערב הבחירות מתדלק בתחנת דלק, מאז, תאמין לי, הוא שכח איך נראית תחנת דלק – הדלק רק עלה; יוקר המחיה – עזוב, לא הולך טוב בדלק, הורמוז וזה, ארנונה? ארנונה עלתה; מע"מ – אמרתם שתקפיאו – עלה.

דיור בר-השגה – הלך. היה פה שר – הוא עדיין שר, לצערי – שהבטיח, אני מצטט לך, דודי: לתת אדמות חינם בנגב לחיילים משוחררים ולחרדים, עם התחייבות לעשר שנים. ככה איתמר בן גביר הבטיח – לא אדמות ולא בחינם, לא לחרדים, לא לחיילים. מחירי הדיור רק עלו. אפילו שכר הדירה בישראל, שפעם היה זול יחסית, גם הוא עלה. יש פה דור שלם שלא יכול לקנות דירה. אבל הזכרתי את הנגב – טוב, אין משילות בנגב, זה קשה. אבל מה קורה בתל אביב? עוד שר: נפעל לשיקום השכונות בדרום תל אביב – ככה הבטיח יצחק וסרלאוף, השר. לך לדרום תל אביב, תשאל את שפי פז – שמעתי שאוהבים אותה בליכוד – מה המצב בדרום תל אביב. אתה יודע מה? יש לי בן שלמד בישיבה, לפני הצבא, בדרום תל אביב. לא בטיקטוק ולא בסרטונים, במציאות – שבו עם התושבים, דברו, מה קורה היום בשכונת שפירא, באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. המצב יותר גרוע ממה שהוא היה לפני ארבע שנים. כמו כל הבטחות הבחירות, גם ההבטחה הזו לא מומשה.

אז מה יש לנו כאן, השר אמסלם? יש לנו פער בלתי נתפס בין הבטחות לבין מציאות; בין ביצוע לבין רעש ופקה-פקה; בין יח"צ לבין מה שקורה. אתה יודע מה? אני מסתובב, אתמול בעוטף עזה, לפני כמה זמן בצפון, ואני שואל אנשים שאלה אחת פשוטה: תשוו ללפני ארבע שנים. בלבלתם: עבאס, מבאס, מס עבאס; שאלה אחת פשוטה: יותר טוב לכם או יותר רע לכם מלפני ארבע שנים? עוד לא פגשתי אזרח אחד שאומר ביושר: "יותר טוב לי בארבע השנים האחרונות". אין כזה דבר. עכשיו, נורא קשה לאנשים להודות בכישלון. באמת, זה פסיכולוגי. קשה לך להודות ולומר: טעיתי. אבל אתה שואל אזרחים שהצביעו ליכוד, שהצביעו ש"ס, שהצביעו יהדות התורה, שהצביעו עוצמה יהודית, שהצביעו הציונות הדתית: טוב לכם יותר היום? לא, אבל; אבל – זה הפער בכל דבר בין המילים לבין המעשים, בין הסיסמאות לבין המציאות. זה הפער בין החלומות באספמיה לחוויה של אזרחי ישראל ביום-יום.

ואין דרך אחרת להגדיר את זה, השר אמסלם, מאשר כישלון. בסוף, קיבלתם ארבע שנים, 64 מנדטים – אפס בתוצאות. וכשיש אפס בתוצאות, אתה יודע מה? הולכים לבוחר, מבקשים ממנו את המנדט. אתם לא תקבלו את המנדט. אני מציע שתחזירו אותו עכשיו, היום. אפשר לעשות על הדרך – ראשונה, שנייה, שלישית. נכשלתם. אנחנו נחזור, אנחנו נתקן. תודה.