קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, בהתייחס להצעת החוק, כל הכבוד לכל העוסקים בדבר, גם לוועדת הכלכלה, מחברי הקואליציה, האופוזיציה, יו"ר ועדת הכלכלה, הסגן שלו, הסגנית שלו והמשנה של הסגן. בעיניי, זו רק הוכחה נוספת שכשיש נושא חשוב הכנסת יודעת לעשות עבודה טובה, שתעשה טוב גם לאומנים ולכולם, ובטח לעם ישראל, ובייחוד כשזה בא בוועדת הכלכלה, מה שנקרא יש proof of concept. חוק חשוב, משמעותי, היסטורי, יודעים לעבוד. חבל ששאר החקיקה נלקחה ממך. איכשהו השבוע הגעתי לוועדת הכספים וקיבלתי את היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה. לא שיש לי בעיה איתו. אני מחבב מאוד את שלומית, אבל בסדר. זה כבר לדיון אחר.
מצבה של הכנסת – לא צריך להכביר במילים. כשאני הייתי קטן, ואני מניח שכולכם איתי, הייתי הולך עם המשפחה שלי – לא כולכם, אני מניח שמרגי לא היה הולך עם המשפחה שלו לים ביום שבת, אבל אני מודה שכן. לנו היה - - -
זה בסדר גמור. לא, בסדר גמור. גם יום ראשון בים זה סבבה לגמרי.
בחוף בהרצליה זה היה – בין הרצליה לבני ברק - - -
אגב, יש אחלה גלים בחוף הדתיים בהרצליה. לא שאתה מעוניין בזה. אני כנראה פוקד אותו יותר ממך.
אני מאוד אהבתי – מה שנקרא מגלישה לג'חנון ביום שבת, שאני מאוד אהבתי לאכול. אני גם אהבתי מאוד ארטיקים. יש לי חיבה גדולה לארטיקים, ותמיד, איך הייתי יודע, מירב – איך היינו יודעים איפה מוכר הארטיק?
לא, הוא לא היה צועק "אני כאן" – הוא היה צועק: אני הולך. מרגי לא היה ביום שבת, אבל הוא יודע לזהות את ה"אני הולך, אני הולך, אני הולך".
טוב, בגיל שלך היו עוד הרבה דברים נהדרים במדינת ישראל.
אבל בגיל שלי, ככה הייתי יודע. זה מוכר ארטיקים בים, זה מוכר קסטות בבלומפילד – אני הולך, אני הולך. ולמה נזכרתי בזה? כי עוד פעם יש איום בפירוק הקואליציה. עוד פעם גפני צועק: אני הולך, אני הולך. פחד אלוהים. פחד אלוהים ישמור אמרו, ואפילו כתבו על זה שיר.
חד-משמעית, לא נראה לי שהם ילכו. אנא תורידו את רמת הכוננות, תושבי ותושבות מדינת ישראל. הם לא יעזו לפרק. הגוש לא יזוז, לא גוש קטיף ולא הגוש הזה, וגם לא גוש חלב. הם לא יפרקו שום דבר. וגם, מה הקטע הכי מעצבן? מילא, אתם מתנהלים כמו איזה מוכרי ארטיקים וקסטות בים, על מה הם מפרקים? לא על מצב בצפון, לא על הדרום, לא על 2 מיליון עניים, לא על הסל הביזיוני של העגלה בסופר של משרד הכלכלה, לא על הגירעון, לא על החטופים, לא על המלחמה, לא על הנופלים; על כלום, על ברית הסרבנות שביקשו מהם בקצה של הקצה של הקצה, מתוך 100,000 חייבי גיוס לגייס עוד 3,000. על זה הם מפרקים. עלק מפרקים, כמו מוכר הקסטות. הם לא ילכו. הם אותו גוש. ועל זה אתם תפסידו, על זה, כי הברית שלכם היא עם הסרבנים, עם הסרבנים הביזיוניים, שאפילו על זה, על ה-3,000, על המעט, על המתי, מתי מעט – גם את זה הם לא מוכנים. זו הברית שלכם, אלו השותפים – אייכלר, פינדרוס, גפני, גולדקנופ. זו ברית המשרתים, ברית של מוכרי ארטיקים.
488 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.