הפקרת ביטחון האזרחים הערבים והיעדר מיגון ציבורי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר. קודם כול אני רוצה לברך את הכנסת, מושב אחרון, מושב הקיץ.

כנס הקיץ – לברך את עם ישראל, זה תכף נגמר, אפשר להיות רגועים, לא נשאר לנו עוד הרבה זמן לסבול את מה שקרה.

אני רוצה לומר לכם, חבריי היקרים, וחבל שאין פה יותר: לא ויתרנו על המדינה הזאת, לא על הביטחון שלה, לא על הערכים שלה, לא על העתיד שלה. אנחנו נמצאים אומנם בתקופה מאוד מאתגרת עבור מדינת ישראל, אולי מהקשות ביותר שידענו, תקופה שאזרחים צריכים לשאול את עצמם שאלות בסיסיות שפעם אף אחד אפילו לא דיבר עליהן, שאלות של – האם כדאי לצאת מהבית? האם בטוח לנסוע בכביש? האם אפשר עדיין להעיר אחד לשני בכביש? כי אנחנו יודעים איך זה נגמר; האם אפשר לשלוח את הילדים לבתי הספר, למוסדות הלימוד, ולקוות שהם יחזרו הביתה כמו ששלחנו אותם? האם יש מישהו שעדיין מנהל את המדינה הזאת? האם יש מישהו בבית הזה, והבית לא רחוק מכאן, שבכלל מקשיב, או שהפסקנו לעניין?

אבל עוד מעט יתחיל קמפיין בחירות, ואני מבטיח לכם שכל אותם האנשים שהתעלמו מהם במשך ארבע שנים יחזרו להיות המטרה העיקרית והבלעדית. ואני חייב לומר, אני מבין את הציבור הישראלי, אני מבין למה הוא איבד את האמון במערכת. ואני מבין את הממשלה, שנמצאת עכשיו באמת בפניקה אמיתית, כי בדיוק כמוהם גם אני רואה את הסקרים, ואני רואה שלא משנה באיזה ערוץ מטעם, ערוץ לא מטעם, בסקרים ממומנים, סקרים לא ממומנים – אין קונסטלציה פוליטית במדינת ישראל שהממשלה הזו תמשיך לכהן כממשלה אחרי הבחירות הבאות.

יש עתיד ויש תקווה למדינת ישראל, ואפשר לעשות את זה ביחד, כי אי-אפשר להמשיך כך יותר. בזמן שאנשים עובדים קשה רק כדי לסגור את החודש, הממשלה הזאת מתעסקת רק בעצמה. בזמן שצעירים לא מצליחים לקנות דירה, בזמן שמילואימניקים קורסים כלכלית, בזמן שמשפחות שלמות חיות ממינוס למינוס, לאף אחד פה לא אכפת.

לאף אחד פה לא אכפת. אם תראו על מה דיברו היום בכנסת, אילו דיונים היו היום. אזרחי מדינת ישראל צריכים רק לפתוח את סדר-יום הכנסת, ולא רק מהיום: קחו את סדר-היום של הכנסת מהיום, מיום רביעי, מלפני הפגרה, ממתי שתרצו, ותראו במה מתעסקים בכנסת ישראל. מתעסקים בכול חוץ ממה שאמור לעניין את הציבור הישראלי. יוקר המחיה במדינת ישראל הפך להיות בלתי נסבל, משפחות ישראליות צריכות להיות עשירות כדי לקנות את אותן קניות בסופר שהם היו קונים לפני שנתיים, ולפני שלוש ולפני ארבע שנים. זוג צעיר מרגיש כמו כישלון במדינת ישראל כי הוא לא מצליח לקנות דירה, כי בלתי אפשרי לקנות פה דירה. פעם עוד היה אפשר עם עזרת ההורים, היום גם זה לא עוזר לאף אחד.

בעלי עסקים במדינת ישראל היום בוחרים בין לשלם שכר לעובדים שלהם ולשלם התחייבויות לבין לסגור את העסק. עם זה מתמודדים בעלי עסקים במדינת ישראל. ואני לא רוצה בכלל לדבר על אלה שעובדים מול המדינה ששומעים בשנה האחרונה: אין לנו כסף, מגיע לכם, אתם צודקים, אבל אין למדינה כסף.

אבל אתם יודעים למי יש כסף? וזה הדבר הכי מעצבן: יש כסף לפוליטיקה, יש כסף למשרדים מיותרים, יש מיליארדים לכספים קואליציוניים, יש כסף לאלף ואחת קומבינות, אבל אין כסף לאזרחי מדינת ישראל. כשצריך להשקיע באזרחים ישראלים אנחנו שומעים: אין תקציב.

אני חייב לומר לכם משהו, אזרחי מדינת ישראל, זו לא גזרת גורל, זו בחירה פוליטית. אתם רוצים שזה ישתנה? תשנו את זה. אתם חושבים שמה שקורה במדינה בארבע השנים האחרונות הוא לא טוב? תשנו את זה. זה בידיים שלנו. אנחנו מתקרבים ליום שאפשר להחליט איך המדינה הולכת להיראות. אם אנחנו מוכנים להמשיך לחיות במדינה בינונית שהולכת ומידרדרת, במדינה שהופכת להיות יקרה יותר מיום ליום, במדינה שלא סופרים מילואימניקים אבל מהצד השני סופרים משתמטים; במדינה שלא סופרים עסקים קטנים שמחזיקים את הכלכלה הישראלית אבל מהצד השני עושים אלף ואחת קומבינות, במדינה שיש בה יותר משרדי ממשלה מחברי כנסת – אז תישארו עם הממשלה הזאת. אבל אם אתם רוצים לשנות, ואם אתם רוצים לחיות במדינה שהממשלה קמה בבוקר ועובדת עבור אזרחי מדינת ישראל, ואם אתם רוצים לחיות במדינה שאכפת לממשלה מיוקר המחיה, ואם אתם רוצים לחיות במדינה שכולם מתגייסים לצה"ל וכולם לוקחים חלק בנטל, ואם אתם רוצים לחיות במדינה שהפוליטיקה לא מייצרת חדשות כמו בית האח הגדול – אז תחליפו את הממשלה. אז תבחרו אחרת. זה תלוי בנו.

יש יום אחד שהולך להיות יום גורלי, שבו אנחנו נחליט אם אנחנו ממשיכים להתנהל כמו רפובליקת בננות באפריקה או שאנחנו חוזרים להיות בירת הסטרטאפ של העולם, אם אנחנו חוזרים להיות המעצמה שאנחנו צריכים להיות, אם אנחנו מפסיקים עם ההתנהלות החובבנית הזאת, שנראה שאף אחד לא מנהל את האירוע. אנחנו נחליט את זה.

ואזרחי מדינת ישראל, אני חייב לומר שהרבה זמן לא הייתי אופטימי כמו בימים האחרונים. כל מי שעוקב טיפה אחרי החדשות הפוליטיות מבין שיש אלטרנטיבה. יש אלטרנטיבה אמיתית במדינת ישראל. ראש המפלגה שלי, לפיד, וראש הממשלה לשעבר בנט יצרו אלטרנטיבה אמיתית, אלטרנטיבה אמיתית שנותנת תקווה בעם. אני חי בשבועות האחרונים גם את השטח וגם את המערכת, ואני אומר לכם, זה מרגיש כמו 2013. זה מרגיש אש בעיניים, זה מרגיש שאנשים פוגשים אותי ברחוב ואומרים לי: סוף-סוף יש תקווה. סוף-סוף יש למי להצביע. אפשר לשנות, אפשר לנצח אותם. אנחנו לא חייבים לחיות ככה, ואם אנחנו נדבר על מי שלא חייב לחיות ככה, בואו נדבר רגע על תושבי הצפון. אני לא יודע כמה מאיתנו מרגישים את זה, אבל תושבי הצפון נמצאים עכשיו במלחמה אמיתית. גיסי – אני לא יודע, אני כבר לא סופר את ימי המילואים שלו, כל פעם אני אומר 500, הוא אומר לי 600, אני יכול להגיד 600, הוא יגיד לי 700, אני כבר לא עוקב – אבל כל פעם כשאני מדבר איתו הוא אומר לי: תשמע, אתם לא מאמינים, בצפון יש מלחמה אמיתית. אף אחד לא מדבר עליהם. יש שני שרים שאחראים על הצפון. מה הם עושים כל היום? הפסקת האש הפיקטיבית הזאת בצפון היא לא אמיתית. יורים עליהם כל היום, אנשים מפונים מהבתים שלהם, ילדים לא יכולים ללמוד במוסדות החינוך כי הם תחת התקפה בלתי פוסקת.

חיילים נופלים בגלל מחדלים שקורים בממשלה הזאת. נמצא איתנו חבר הכנסת מיכאל ביטון, שקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון, לדעתי, לפני שלוש או ארבע שנים, על איום הרחפנים – הוא לא נמצא איתנו עכשיו. כבר אז הגדירו את איום הרחפנים כנשק קטלני שצריך להתגונן מפניו. ארבע שנים עברו, לא עשו שום דבר ואנחנו נמצאים היום במצב שאנחנו משאירים חיילים כמו ברווזים במטווח מול רחפנים שנופלים עליהם, רחפנים שעולים 400 דולר. מעצמת ההייטק של מדינת ישראל לא השכילה לייחד תקציב ויכולות בשביל להתמודד עם הדבר הזה. ושוב, זו לא גזרת גורל, זו החלטה. אם הייתה פה ממשלה אחרת, ההחלטה הייתה אחרת, הדברים היו נראים אחרת.

יושב פה שר האוצר לשעבר ליברמן, שהשאיר קופה עם עשרות מיליארדים בחשבון. אנחנו נקבל את אותה מדינה עם מינוס של עשרות מיליארדים בחשבון. אנחנו מתחילים עם מינוס.

מאות מיליארדים. אנחנו מתחילים עם מינוס, השארנו לכם מדינה בפלוס אדיר – פלוס בחשבונות הבנק, פלוס בקרדיט הבין-לאומי, פלוס בעוצמה, פלוס בתעשייה, פלוס בכלכלה. במקום זה, מה אנחנו נקבל מכם בחזרה? עשרות משרדים שנצטרך לסגור, מינוסים שנצטרך לסגור, שיקום הכלכלה כמעט מאפס, שיקום הצפון, שיקום הדרום.

וכשחושבים על זה, מה בעצם תרמתם לאזרחי מדינת ישראל בארבע השנים שאתם בשלטון? ארבע שנים שאתם בשלטון. האם יש פה מישהו מקואליציית הדגים הקפואים שיכול לעלות אחריי ולהגיד: כן, תרמנו במשהו, עשינו משהו? מה עשיתם? אני יכול לומר לכם בתור אזרח במדינת ישראל שאני לא מרגיש שהממשלה הזאת תרמה בכלום. עכשיו אתם אומרים: אולי אני משוחד. אז בואו נלך רגע ונצא ונשאל כל אחד, איפה שתרצו, ניקח מצלמה, נלך ונטייל במדינת ישראל ונשאל את אזרחי מדינת ישראל: האם אתם מרגישים שהממשלה הזאת עשתה משהו עבורכם?

אז אני יכול לומר לכם מה רוב אזרחי מדינת ישראל לא אוהבים. הם לא אוהבים לראות את הנציגים של הממשלה הזאת בליכודיאדה באילת מעלים סטנדאפיסט רגע אחרי שאומרים שחייל נפל; הם לא רוצים לראות את השרים מככבים באלף ואחת חקירות; הם לא רוצים לראות את הממשלה הזאת עולה לשלטון עוד פעם ומדרדרת את המדינה הזאת.

משפט אחרון, אדוני. מה שהם כן רוצים זה תקווה, ואנחנו נביא אותה. תודה רבה.